תליית הפרוזבול בקרקע יכולה גם להבהיר את הטעם לתקנתו של הלל: לא מדובר כאן בלווה עני אלא באדם שיש לו קרקע בשוויו של החוב, והוא מנצל את השמיטה כדי להתחמק (ראו אצל גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, שם, עמ' 220 הערה 17, המציע סברה דומה). לפי זה דאגת הלל לא הייתה נתונה ללווים העניים; אולי להם אנשים לא נמנעו מלהלוות, שהרי ממילא מדובר בהלוואה של חסד. הצורך בקרקע מכוון את התקנה למקום בו היא נדרשת, כדי למנוע ניצול לרעה של השמיטה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, צ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.