שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, פ״ה

אם כן, במצבים חדשים לעתים דווקא השינוי באופן ביצוע ההלכה עשוי להיות זה המשמר את משמעותה. אמנם בפרוזבול המצב הוא שונה, הן בכך שהלל אינו דורש דרשה אלא מתקן תקנה, והן בכך שמטרתו אינה לקיים את מצוות התורה אלא לעקוף אותה; אך עם זאת, לצורך העקיפה הזו הלל השתמש בהיגיון האימננטי של ההלכה. אמנם המניע שלו היה השינוי ההיסטורי, אלא שמניע זה התלבש בהבנת ההיגיון הפנימי של ההלכה. נראה כי בדומה למה שראינו לעיל בשיטת רש"י, גם הלל סבר שאיסור התורה אינו חל כאשר בית הדין הוא הגובה. שמיטת כספים, כפי שהלל הבין אותה, באמת אינה חלה על שטרות שנמסרו לבית הדין. מסירת השטרות מפקיעה את הדיון מתחום ההלוואות אליו שייכים דיני שמיטת כספים, ומשחררת את בית הדין לפעול מכוח שיקול הדעת שלו לגבי הצורך בגביית החוב. שיקול דעת זה, אותו מכנה המשנה 'תיקון העולם', הוא המניע של הלל בתקנת הפרוזבול; אך תקנה זו מתבססת על האופן שבו הבין הלל את התחום אליו מכוון דין התורה.