למעשה, לפי רש"י הלל יצר תקנה העוקפת את דין התורה, אך אינה מנוגדת לכוונתו. בפרוזבול כפי שהוא מתאר אותו אין כל ממד פיקטיבי: הרי ברור שאיסור התורה נועד להגן על הלווה מנגישת המלווה, ולא מתביעות הנובעות משיקולים אחרים. כאשר הלל מחליט כי כדי לעשות סייג לתורה יש צורך להחזיר למלווים את כספם, ובית הדין גובה את החוב מטעם זה, באמת אין בכך ביטול של כוונת התורה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ס״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.