ראשית, בכמה מקומות רש"י כותב כי הפרוזבול מבוסס הן על הפקר בית דין והן על מסירת שטרות. כך למשל הוא מפרש את לשונו של הפרוזבול: 'מוסרני לכם - את שטרותי, שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש, ולקמן מוקי דיש כוח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה'. רש"י מתאר כאן את הפרוזבול כמסירת שטרות, אותה הוא מסביר כעקיפה של איסור 'לא יגוש', ואז מוסיף על כך גם את סמכותו של בית הדין להפקיע ממון. אבל מדוע יש צורך בשני נימוקים, כאשר לכאורה כל אחד מהם עומד בפני עצמו? וכיצד מצטרפים נימוקים אלו זה לזה?
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ס״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.