מהי משמעותה של סתירה זו? בדומה למה שראינו בפרק הקודם, גם כאן הרמב"ם פוסק לפי הקונספציה שלו, ולא לפי האילוצים שהמקורות מציבים. בפרק השני ראינו כי לפי הרמב"ם שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה רק 'כדי שלא תשתכח'. הרמב"ם מבין את תפקידו ואת אופיו של הפרוזבול בהתאם לתפיסה זו: אם אין חיוב ממשי לשמוט את ההלוואות, והשמיטה מדרבנן נועדה רק לשמר את זכר המצווה, אפשר להסתפק גם בפרוזבול שיעשה זאת. לפי הרמב"ם, הפרוזבול כלל אינו מבטל את מצוות השמיטה; החיוב הממשי של השמיטה כבר בטל, והפרוזבול רק משמר את זכרו באופן אחר.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, נ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.