שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, מ״ז

כיצד אם כן תופס הרמב"ם את הפרוזבול? האם הוא הלכה חמורה או מנגנון פיקטיבי? כדי לעמוד על כוונתו של הרמב"ם נעיין באופן שבו הוא קורא את סוגיית הגמרא. המתח בין הממשות לפיקטיביות של הפרוזבול מתבטא בצורה חדה בדברי שמואל ורב נחמן, המובאים בגיטין לו ע"ב. שמואל אומר כך: 'הא פרוסבלא עולבנא דדייני הוא, אי איישר חיל אבטליניה'. הגמרא שם מתלבטת האם 'עולבנא' הוא לשון 'חוצפא' או 'ניחותא', כלומר האם שמואל סובר שהפרוזבול מפעיל כוח באופן לא תקין - 'שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה' - או שמה שמפריע לו הוא המניע לתקנה, שנועדה רק להקל את הלחץ מעל בית הדין: 'לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית'. הגמרא מסיקה כלשון הראשונה, ואכן, נראה כי שמואל אינו מתנגד לפרוזבול עצמו אלא דווקא לפיקטיביות שלו, שבה הוא רואה הוצאת ממון שלא כדין. הראיה לכך היא ששמואל עצמו מציע דרכים אחרות לעקוף את השמיטה, וכן שהוא תובע שהפרוזבול ייעשה רק בבית דין חשוב.