שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ל׳

לפי תפיסה זו, בתקנתו של הלל אין כל חידוש; הפרוזבול הוא חלק מדין התורה של השמיטה, גם אם בפועל הוא מבטל אותה. החיסרון בגישה זו הוא בכך שאינה מתיישבת עם סוגיות הבבלי והירושלמי, שכפי שהזכרנו בתחילת דברינו רואות את הפרוזבול כמנוגד לדין התורה. כאמור, הבבלי שואל כך: 'ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא?'. כפי שראינו בפרק הקודם, תשובתו של אביי שם היא שהפרוזבול באמת אינו תקף כנגד דין התורה, והלל תיקן אותו רק לזמנים שבהם השמיטה היא מדרבנן. התוספות נדחקו לפרש שאלה זו על פי דרכם: לפי פירושם כוונתה של הגמרא היא שגם אם הלל הסתמך על הלכות קודמות, והייתה לו הסמכות לעשות זאת, בכל זאת 'לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות כן, שביטל בכך השמטת כספים שצותה תורה'. השאלה אם כן אינה על הסמכות, אלא על המדיניות ההלכתית המבטלת למעשה את דין התורה, ועל כך עונה אביי שהלל עשה זאת רק כאשר השמיטה ממילא כבר נהגה רק מדרבנן.