שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, כ״ט

הניסיון לעגן את הפרוזבול בדין התורה נמשך בדברי התוספות בגיטין, לפיהם הלל לא חידש דבר, אלא רק מיסד והפיץ את ההלכה של מסירת שטרות. כך כתב גם רש"י במסכת מכות: 'מוסר שטרותיו לבית דין - הוא פרוזבול שהתקין הלל'. לפי גישה זו, תקנתו של הלל הייתה בעצם קביעת נורמה כללית של מסירת שטרות. הבנה זו מבהירה היטב את שאלת סמכותו של הלל לתקן את תקנתו. בגישה זו נוקט גם אחד מחוקרי המשפט העברי בעת האחרונה, השופט זילברג, שהביא את הפרוזבול כדוגמא לכך שההערמות של חז"ל עושות שימוש בכלי משפטי שהיה קיים כבר בדיני התורה. בעקבות דברי התוספות, גם זילברג סבור שהפרוזבול אינו מבוסס על דין חדש אלא על שימוש ממוסד בהלכה קיימת. טענה דומה טוען גם הרב פישמן־מימון: אמנם הוא סובר שהפרוזבול הרחיב את מסירת השטרות ולכן הוא תקף רק לשמיטה מדרבנן, אך עם זאת הוא מדגיש את הסתמכותו של הלל על דין התורה, ובעקבות כך מבקר את אלו שראו בפרוזבול דוגמא להתחדשות ההלכה.