שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, כ״ז

לאחר הלכה זו עוברת המשנה לעסוק בפרוזבול; מתבקש אם כן לומר כי הפרוזבול הוא בעצמו שטר המציין את מסירת החובות לבית הדין. כך נראה במפורש מהספרי, המציג את הזיקה בין הלכות אלו כך: 'את אחיך תשמט ידך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרו התקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם'. לדיון מצטרף כאן רובד נוסף: מעבר לסברות השונות על האופן בו פועל המנגנון ההלכתי של הפרוזבול - כגבוי או כמעשה בית דין - הספרי נוגע ישירות בשאלת הסמכות של הלל, וטוען כי הלל הסתמך בתקנתו על דרשת המוסר שטרות שקדמה לו. צעד נוסף בכיוון זה נעשה במדרש תנאים, המייחס את הדרשה עצמה להלל: 'מיכן התקין הלל פרוזבול, וכך דרש הלל...'. מדרשים אלו שואפים לעגן את הפרוזבול במדרש הפסוקים כדי להעניק לו תוקף כחלק מדין התורה עצמו, ולא כתקנה המנוגדת לו.