נושאי המטה פטורים מקריאת שמע - טור יורה דעה סימן שנ״ח

נושאי המטה וחלופיהן וכו' הלכך אין מוציאין את המת סמוך לק"ש וכו' הכל נתבאר בטור א"ח סי' ע"ב:

ירושלמי הכתפים אסורים בנעילת הסנדל וכו' ונ"ל דהיינו דוקא בזמנם שהיו להם אנשים מיוחדים לשאת המטה אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעים לישא לית לן בה :

נושאי המטה וכו' משנה ר"פ מי שמת ועי' בא"ח סימן ע"ב ולשם נתבאר בס"ד:

ומ"ש אלו ואלו פטורין מן התפלה שם וטעמו משום דתפלה מעומד משא"כ ק"ש דקורא אותה בין מהלך עומד ויושב:

ואיתא בגמרא שאדם חשוב מותר להוציאו וכו' שם תניא אין מוציאין את המת סמוך לק"ש איני והא רב יוסף אפקוהו סמיך לק"ש ומשני אדם חשוב שאני וטעמו משום דאין כבודו שיתעסקו בשום דבר ואפילו בק"ש עד שיקבר בכבוד וכמ"ש הרמב"ן בספר ת"ה. ונראה שדעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטוהו משום דקי"ל המדחה מטתו על אביו ואמו ה"ז מגונה לפי שנראה שאינו חושש לכבודן להספידן כל כך ולכן ממהר להוציאן ולקוברן א"כ כ"ש באדם חשוב שאין להדחות מטתו ולהוציאו סמוך לק"ש וההיא דרב יוסף דאפקוהו סמוך לק"ש לא קשיא דודאי לכתחלה אין להוציאו אלא דאירע כך לאיזה סיבה והא דמשני תלמודא אדם חשוב שאני אינו אלא כדי לדחות הקושיא כלומר דאף סברת המקשה איכא למימר אדם חשוב שאני אבל לקושטא דמילתא אדרבה כ"ש באדם חשוב אין למהר להוציאו סמוך לק"ש כדפרישית ובכי הא אמרינן אשינויא לא סמכינן דשינויא אינו אלא לדחות הקושיא:

וכתב הכלבו יש מקומות שנהגו כשיוצאין מן הבית דאבל יוצא ראשון והקרובים והמטה אחריו והרחוקים והרוחצים נותנין המת במטה ומוציאין אותו בידיהן עד שהוא חוץ לבית ונוטלין אותו האבל ושאר הקרובים על כתפיהם ואח"כ שאר הקהל עכ"ל:

נושאי המטה וחלופיהן כו' מנהג בכל ישראל שעוסקין במת וכשמוציאין אותו במטה נושאין אותו ומחליפין ונושאין כל אחד ואחד חלקו והחי יתן אל לבו כו' רוקח מ"ו וכל זה הענין נתבאר לעיל בא"ח סימן ע"ב:

בענין שלא יוכלו לקוברו קודם זמן ק"ש ויש מקילין מק"ש של ערבית שזמנו כל הלילה:

הכתפים אסורים בנעילת הסנדל כו' דוקא בימיהם שהיו להם כתפים מיוחדים אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעין לשאת לית לן בה ב"י: