איסור הלנת המת ומתי מותר להלינו - טור יורה דעה סימן שנ״ז
איסור הלנת המת ומתי מותר להלינו. טור יורה דעה סימן שנ״ז, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.
יורה דעה · סימן שנ״ז
אסור להלין המת ואם מלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין ומקוננות מותר תניא כל המדחה מטתו ה"ז משובח פי' שממהר להוציאו על אביו ואמו ה"ז מגונה היה ערב שבת או עי"ט או שהיו גשמים מזלפין על מטתו ה"ז משובח לפי שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו:
אסור להלין המת ואם מלינו לכבודו וכו' בפרק נגמר הדין (סנהדרין מו.) ואמרי' תו התם שאם הלינו לשמע עליו עיירות מותר ותניא באבל רבתי [פי"א] דה"ה אם הלינו כדי שיבואו קרובים מותר וכתבוהו הרמב"ן והרא"ש ז"ל:
ב׳
תניא כל המדחה מטתו ה"ז משובח היה ע"ש או עי"ט וכו' בפ' אלו מגלחין (מועד קטן כ"ב.) וכתב נ"י מדחה מטתו פי' מדחה שממהר לקוברו משובח לפי שאין דרך להתאבל עליהן ולהספידם כ"כ ויותר כבוד להם כשנקברים במהרה משיעמדו הרבה ולא יספידו מגונה שחייב הוא להספידם ולקונן עליהם הרבה עכ"ל והא דקתני או שהיו גשמים מזלפין על מטתו נראה דהיינו לומר שאם היה יום מעונן ומתירא שאם ישהא מלהוציאו שיהיו גשמים מזלפים על מטתו ולפיכך ממהר להוציאו ה"ז משובח א"נ ה"ק אם היה מונח במקום שאינו מסוכך והיו גשמים מזלפין על מטתו ולא היה לו מקום מסוכך להכניסו בו ולפיכך ממהר להביאו לב"ה ה"ז משובח א"נ כשהוציאו לב"ה להוליכו והיו גשמים מזלפין על מטתו בדרך מיירי ומדחה מטתו שיוליכוהו מהר ולא יתעכבו בדרך ה"ז משובח ור"י כתב שהטעם דבשאר מתים משובח המדחה מטתו משום דנראה כמקבל מאהבה גזירת המלך:
להביא לו ארון ותכריכין ומקוננות וה"ה להמתין על קרובים:
ב׳
פי' שממהר להוציאו לפי שאין דרך להספיד עליהן כ"כ ויותר כבוד להן כשנקברים במהרה משיעמדו הרבה ולא יספדם משא"כ באביו שחייב להספיד ולקונן עליו הרבה ב"י:
ג׳
או שהיו גשמים מזלפין על מטתו ר"ל כשהוציאו לב"ה היו הגשמים מזלפין על מטתו ומדחה הוא המטה שיוליכוהו במהרה ולא יתעכבו בדרך ה"ז משובח או שהיה מונח במקום שאינו מסוכך והיו גשמים מזלפין על מטתו ולא היו לו מקום מסוכך להכניסו בו בית יוסף וע"ש:
נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923
על הסימן הזה
טור יורה דעה סימן שנ״ז, מתוך חלק יורה דעה. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.