טור - אבן העזר · סימן י״ג

טור אבן העזר סימן י״ג, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.

אבן העזר · סימן י״ג
כל הנשים שמתו בעליהם או גרשום לא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים אחר מיתת הבעל או אחר הגירושין חוץ מיום המיתה והגירושין וחוץ מן היום שנתארסו בו אפילו נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין אפילו היה לה כעס עם בעלה או שהיה הוא או היא חולה שודאי לא שמשו או קטנה או זקנה או עקרה ואילונית כולן צריכות להמתין שלשה חדשים ואם נשתהה הגט בין כתיבה לנתינה כתב רב אלפס שמונין ג' חדשים משעת כתיבה וא"א הרא"ש ז"ל כתב משעת נתינה מעשה באחת שנתגרשה ויצא קול של פסול על הגט והצריכה ר"ת גט אחר מפני הלעז אע"פ שכשר היה והתירה לינשא מיד ולא הצריכה להמתין ג' חדשים אחר הגט השני כיון שלא הצריכה הגט השני אלא לבטל הקול ור"י אומר שצריך להמתין ג' חדשים אחר הגט השני וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ואפילו אחר ביאת זנות כגון שנאנסה או נתפתתה צריכה להמתין שלשה חדשים ודוקא גדולה אבל קטנה שנאנסה או נתפתתה או יוצאת במיאון אינה צריכה להמתין וגיורת שנתגיירה ושפחה שנשתחררה אפילו גדולות אינן צריכות להמתין אבל גר וגיורת שנתגיירו ביחד צריכות להמתין ושבויות אפילו גדולות כתב הרמ"ה שאינן צריכות להמתין וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצריכין להמתין ואם קדש או נשא תוך ג' חדשים צריך לגרש ומשמתינן ליה אי לא מגרש אבל אין כופין אותו בשוטים ואפי' אם הוא כהן שתאסר עליו צריך לגרש ואם הוא ישראל יחזירנה אחר שלשה חדשים ואם קדש תוך שלשה חדשים וברח ליה אין כופין אותו ליתן גט כיון שגילה בדעתו שאינו רוצה לכונסה והורה ה"ר יחיאל ב"ר יוסף שלכתחלה אומרים לו ברח ובהכי סגי וכתב א"א ז"ל ויראה דבריחה זו צריכה שתהיה למרחוק שירחיק עד שיהא שיעור חזרתו אחר שלשה חדשים דלא מסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דאם כן בטלה תקנת חכמים ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו עד שיהא לולד ארבעה ועשרים חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ל"ש אם היא אלמנה או גרושה אפי' אם גמלה הנער או נתנתו למינקת אסורה אפילו נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה אפילו אם נשבעה לאדם גדול כמו אלו שהולכים בחצר המלך ולא אמרינן כיון שאדם גדול הוא תירא המינקת לחזור בה אבל אם מת הולד או שגמלתו בחיי הבעל או שאינה חולבת לעולם כגון שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה בחיי בעלה או ששכרו לה מינקת בחיי בעלה כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין עבר ונשאה או קדשה יגרשנה וצריך ליתן לה כתובה אם תתבענה לו ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס אם ישראל הוא וצריך לכתוב לה כתובה אחרת וכתב הר"ר מאיר מרוטנברק ז"ל אפילו אם הדיר הנאת תשמיש עליו על דעת רבים עד שעה שיגיע זמנו לכנוס אפ"ה צריך להוציא ואם ברח והרחיק נדוד עד מקום שאינו יכול לחזור תוך כ"ד חדשים אין צריך להוציא: שאלה לא"א הרא"ש ז"ל הבא על נערה ונתעברה ממנו והודו שניהם שממנו נתעברה ואומר שבא עליה לשם קידושין ואח"כ נתקדשה לשמעון וגירשה שמעון ורצתה לינשא לראובן אם צריכה להמתין ג"ח אחר גירושי שמעון כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן לא שייך הבחנה ואינה צריכה להמתין ג' חדשים או לא תשובה צריכה להמתין ג' חדשים שקידושי ראובן לא היו כלום כיון שלא היו בעדים וקידושי שמעון היו קידושין גמורים אע"פ שהיתה מעוברת מראובן תחלה לא חלקו חכמים אלא בכל הנשים הצריכו להמתין שלשה חדשים:

בית יוסף · אבן העזר סימן י״ג

נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923

ב״ח · אבן העזר סימן י״ג

א׳
כל הנשים וכו' פסק כר"מ במתניתין פרק החולץ שגזר בכל הני אע"ג דלא מיעברה מן הראשון ורבינו נקט בדרך רבותא תחלה אמר לא יתארסו אפילו נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין דכיון דליכא אלא איסורא למבעל קודם שנכנסה לחופה א"כ שפיר איכא למגזר בראשון דילמא התיחד עמה ודילמא בעל וכן בשני איכא למיגזר בהרי א"נ גזרינן אירוסין אטו נישואין אחר כך אמר אפילו היה לה כעס וכו' דאע"ג דליכא איסורא מ"מ ודאי לא שמשו אפילו הכי גזרינן אטו היכא שאין הכעס גדול כ"כ ואין החולי כ"כ דאפשר שהיו משמשין מטותיהן א"נ גזרינן כעס וחולה אטו אין שם כעס ולא שום חולי אח"כ אמר או קטנה או זקנה וכו' דודאי לא מיעברה כלל אפילו שמשו אפ"ה גזרינן קטנה משום גדולה וזקנה משום ילדה וכו' דלא פלוג רבנן בתקנת גזירה שלהם בין אשה לאשה:
ב׳
מעשה באחת שנתגרשה וכו' טעמו של ר"ת כיון דאשכחן סוף גיטין באשה שיצא עליה קול שנתקדשה מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה אחר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתא למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין ואפילו הכי היכא דיצא עליה קול מזה ומזה אסיקנא הילכתא דמותרת לשניהם וכדכתב רבינו לקמן בסוף סימן מ"ו וטעמא דכיון שאין כאן אלא קול בעלמא לא החמירו לגזור ה"נ בהך גזירה דהבחנה כיון שאין הגירושין אלא כדי לבטל הקול אין להחמיר לגזור ור"י שדא ביה נרגא דאין ראי' דשאני התם דהוי קול מזה ומזה אבל בקול אחד יש להחמיר כדמוכח התם ע"ש בתוספות:
ג׳
ומ"ש וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל שם בפסקיו הביא דעת ר"י באחרונה שדחה לדברי ר"ת אלמא דכך מסקנתו ועוד דבתשובתו שהביאה רבי' סוף סי' מ"ו כתב בגט שלא ניתן אלא לרווחא דמילתא מפני הקול אע"ג דלא היתה צריכה גט דינו כגט גמור כי מי יודע שלא היתה צריכה גט מן הדין וב"י הביא תשובה זו לעיל בתחלת סימן י' ע"ש:
ד׳
ואפי' אחר ביאת זנות וכו' פירוש אף על גב דאשה מזנה מתהפכת ומזנה הלכה כרבי יהודה דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה ובקטנה פסק כלישנא בתרא דשמואל כיון דזנות בקטנה לא שכיחא לא גזרו וביוצאה במיאון לתרתי לישני דשמואל אין צריך להמתין דלא גזרו אלא בגרושה ובגיורת ושפחה אפילו גדולות לא גזרו משום שכל שדעתה להתגייר משמרת עצמה שלא תתעבר כלישנא בתרא דשמואל אבל גר וגיורת שנתגיירו ביחד דאין חוששין אם תתעבר צריכות להמתין ולהבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה כתב בהג"ה מיימוני פי"א מה"ג ע"ש התוספות מכאן משמע שהגר מותר בגיורת י"א שיש במדרש שאסורים בנשאת בעכו"ם גזירה שמא יחזרו לסורם עכ"ל וכ"כ במרדכי פרק החולץ:
ה׳
ומ"ש ושבויות וכו' טעמא דהרמ"ה דהשבויה נמי משמרת עצמה שלא תתעבר ודינן כשפחה וגיורת וכר' יוסי ודעת הרא"ש דהשבויה אינה ברשות עצמה ואינה יכולה לשמור עצמה כשפחה וכר' יודא דפליג אר' יוסי:
ו׳
ואם קדש או נשא תוך ג' חדשים צריך לגרש ומשמתינן ליה אי לא מגרש וכו' ר"פ החולץ (יבמות דף לז) איתמר קדשה בתוך ג' וברח פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר משמתינן ליה וחד אמר ערוקיה מסתייה הוה עובדא וא"ל רפרם ערוקיה מסתייה ופירש"י ערוקיה מסתייה. לא בעינן למיכפייה דלכתוב גט דגלי אדעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו עכ"ל אלמא דאי לא ברח כופין אותו לתת גט ומשום דאיכא למימר דדוקא בקדש בלבד אבל אם גם נשאה תוך ג' חדשים דליכא תקנתא בגירושין שכבר נתבלבלה ההבחנה אין צריך לגרש אלא להפריש אותן עד אחר זמן ויעמוד עם אשתו להכי קאמר רבינו דליתא אלא אפילו גם נשאה איכא חששא דהבחנה דאין כל אשה מתעברת מיד ובכל ביאה וביאה איכא למיחש השתא הוא דמיעברה הלכך בין קדש ובין נשא כופין אותו להוציאה ונקט פלוגתייהו בקדש לרבותא דאע"פ דלא עבר כל כך משמתינן ליה וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל צ"ד דין ו' וכתב ג"כ דאין כופין אותו בשוטים דר"ח הביא ראיה מן הירושלמי דאין מעשין אלא לפסולות ואפילו לר"י דכל כפייה הוא בשוטים שאני הכא שאין גט זה אלא לזמן אין כופין בשוטים עכ"ל וסתם רבינו דבריו ע"פ דעת הרא"ש אבל הרמב"ם בפי"א מה"ג פסק דאין כופין כלל לגרש וגם מחלק בין אם קדש דמנדין אותו אבל אם כנסה אין מנדין אלא מפרישין וכו' ודעת הראב"ד בהשגותיו דאם קידש מנדין אותו עד שיגרש כפירש"י והרא"ש ורבינו ואי עריק לא כייפינן ליה לגרש אבל כנס לא סגי בלא גירושין וע"ש:
ז׳
ומ"ש ואפי' הוא כהן וכו' למדו מדין מעוברת חבירו כמ"ש בסמוך: ואם קדש בתוך ג"ח וברח וכו' ר"פ החולץ כתבתיו בסמוך וע"פ פירש"י ומביאו הרא"ש לשם בפסקיו דכיון דגילה בדעתו שאינו רוצה לכנוס עד זמנו א"צ לגרש ומשמע להדיא מדברי רבינו דאם עבר וכנס לא סגי בלא גירושין וכדכתב הראב"ד וכן פי' ב"י דברי רבינו וכ"כ בנ"י ומ"ש הר"ר יחיאל דלכתחילה א"ל ברח וכו' טעמו דהכי משמע מפירש"י דבגילוי דעת שאין רוצה לכנוס סגי כ"כ הרא"ש על שמו ומיירי בקדש בלחוד ולא נשאה כדפי':
ח׳
ולא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' בפרק החולץ (יבמות דף מב) מסיק דטעמא דהתם מעוברת למניקה קיימא דכשתלד מניקתו ואי מינסבא דילמא מיעברא לאחר לידתה ומיעכר חלבה וקטלא לברה ברעב דלא יהיב לה בעל ביצים וחלב להאכילו כיון דלאו בריה הוא אע"ג דאפשר למיתבעינהו ליורשים של בעל הראשון אשה בושה לבא לב"ד ולתבוע ליורשים בשביל בנה ועל כרחה ימות בנה ברעב:
ט׳
ומ"ש ל"ש אם היא אלמנה או גרושה וכו' כך היא דעת ר"ת דלא כרבינו שמשון הזקן וכך הסכימו כל המפרשים עיין בתוס' לשם ובפ' אף ע"פ (כתובות דף ס') מיהו נראה דבגרושה היכא דאין הולד מכירה וגם אין האשה רוצה להניח את בנה מותרת להנשא אף לר"ת ודעימיה דלא החמיר ר"ת בגרושה אפילו באינו מכירה אלא כשרוצה להניק אותו דוקא ודלא כדמשמע מדברי הרא"ש בפ' החולץ אבל באלמנה אפילו אינו מכירה ואינה רוצה להניק לא תנשא ומכל שכן באשה שילדה דלא תנשא אפילו אינו מכירה ואינה רוצה להניק והארכתי בתשובה בכל זה בס"ד מיהו במופקרת לזנות עשה מעשה הרב כמוהר"ר יודא מינץ סג"ל והתירה לינשא ע' בתשובותיו בסי' ה' וכ"כ מהר"ם איסרלש ז"ל בהג"ה:
י׳
ומ"ש אפילו אם גמל הנער וכו' מסקנא דגמרא פ' אע"פ:
י״א
ומ"ש ואפי' אם נשבעה לאדם גדול וכו' כ"כ הרא"ש בתשובה סוף כלל י"ח ומשמע דבנשי דבי ר"ג גופייהו הוה מתיר דהלכה כר"ג אלא דאלו שהולכין בחצר המלך אינן דומין לדבי ר"ג ע"ש בכלל נ"ד סי' ב' ועיין בדין מניקה לקמן בסי' פ"ב:
י״ב
ומ"ש או שכרו לה מניקת בחיי בעלה פי' כיון שנתנה בנה למניקת בחיי בעלה לא מיקריא מניקת חבירו ולא חלה עליו תקנת חכמים וכ"כ הסמ"ג בשם תשובת הגאונים ואע"ג שכתב לשם שנתנתו למניקת ג' חדשים קודם מיתת הבעל סמך רבינו על מה שהשיג עליו הרא"ש בתשובה כלל נ"ד וז"ל אבל לא ידעתי טעמים למה צריך ג' חדשים קודם מיתת בעלה ושמא היה ידוע אצלם שבתוך ג' חדשים אפשר שיחזור החלב לאשה כו' סמך רבינו על תחלת דבריו להקל בספק איסור דרבנן וס"ל לרבינו נמי דמה שכתב הרא"ש בפרק אע"פ וז"ל נראה להתיר אשה שצמקו דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מניקת בחיי בעלה עכ"ל דהאי ושכרו הוי כאילו אמר או שכרו והכי משמע מדחזר וכתב בחיי בעלה דאי כפירוש הב"י דאדלעיל קאי שצמקו דדיה או פסק חלבה ולאו מילתא באפי נפשיה היא לא היה צריך לומר ושכרו לו מניקת בחיי בעלה אלא ושכרו לו מניקת דהא אדלעיל קאי שאמר בחיי בעלה ותו דלא היה צריך לומר כלל דשכרו לו מניקת אלא ודאי מילתא באפי נפשיה הוא וכתב כן ע"פ תשובת הגאונים שהביא הסמ"ג ונטה להקל אע"ג שאין שם ג' חדשים והכי מסתברא:
י״ג
עבר ונשאה וכו' ברייתא בפ' החולץ ופסק כחכמים דאם נשא יוציא בגט ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ואם קדשה ולא נשאה מסקנת התוס' והראב"ד דינו כאילו נשאה דלא כה"ר יוסף מאורליינש והרמב"ם דבהפרשה סגיא ולא צריך גט וזו היא דעת רבינו:
י״ד
ומ"ש דצריך ליתן לה כתובה כו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל נ"ג סי' ה':
ט״ו
ומ"ש ע"ש הר"ם מרוטנבורג כ"כ הרא"ש והמרדכי על שמו ר"פ החולץ ואיכא למידק אמאי כתב מהר"ם דין זה טפי להחמיר גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו מלגבי הבחנה וי"ל דבהבחנה פשיטא דיש להחמיר טפי כדכתבו התוס' ר"פ החולץ בד"ה ולא קתני יפריש וכ"כ הרא"ש לשם וה"ט כדאמר רבא התם (דמ"ב) דטעמא דהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם את אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק משא"כ במעוברת ומינקת חבירו דאיכא ספיקי טובא דילמא מיעבר' וכו' ואפ"ה קאמר מהר"ם דצריך להוציא ואצ"ל בהבחנה ועוד נראה עיקר דמהר"ם עיקר דבריו הם על מ"ש התוס' בד"ה ולא יפריש דבסוטה כשהיא מעוברת ומינקת חבירו שקינא לה ונסתרה דלא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא ולא בעיא גט דאין להביא ראיה מדבריהם דה"ה בהדירה ע"ד רבים דאסורה נמי מדאוריי' דלא בעיא גט דיש לחלק דדוקא סוטה דמאיסה עליה וסני שנסתרה תחתיו לא חיישינן שמא יבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא אבל בעלמא חיישינן אבל אה"נ דה"ה גבי הבחנה נמי חיישינן והכי דייק לישנא דכתב אבל בעלמא חיישינן דאלמא דכל היכא דלא מאיסה עליו חיישינן אע"ג דאסירא עליה מדאורייתא בין במעוברת ומינקת חבירו ובין בהבחנה:
ט״ז
ומ"ש ואם ברח והרחיק נדוד וכו' ר"פ החולץ לאחר שכתב הרא"ש דין קדש תוך ג' וברח ויראה דבריחה זו צריכה שתהיה מרחוק וכו' כתב וכן המקדש מעוברת או מינקת וברח לפי משך הזמן ולפי ההרחקה עכ"ל ומשמע דדוקא בקדש אבל בנשא מעוברת ומינקת לא סגי בלא גט וכדפי' גבי הבחנה ויש לתמוה למה לא ביאר רבינו זה פה דמלשונו שכתב בסתם משמע דקאי אמ"ש לעיל עבר ונשאה או קדשה והא ליתא דדוקא בקדשה דגילה בדעתו שאינו רוצה לכנוס כדפי' לעיל:
י״ז
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל וכו' דעת השואל היתה דאיכא למימר כיון ששניהם מודים לשם קידושין נתכוונו אם כן קידושי שמעון אינן תופסין באשת איש גם הגט אינו כלום וראובן שהחזירה לביתו דינו כמחזיר גרושתו דאין צריך להמתין ג' חדשים והשיב הרא"ש דאדרבה קידושי ראובן אינן קידושין כיון שלא היה שם עידי יחוד וקידושי שמעון בפני עדים קידושין גמורים הם והגט הוא גט גמור ואע"ג דהיה ידוע דשמעון לא בא עליה ומה שהיא מעוברת מראובן הוא אפ"ה צריכה להמתין ג' חדשים דלא חילקו חכמים וכו':
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923

דרכי משה · אבן העזר סימן י״ג

א׳
בהגהת אלפסי פ' החולץ דאלו ג' חדשים הם צ' יום כל חדש ל' יום:
ב׳
לעיל סי' ו' מדין יצא קול גירושין:
ג׳
וא"ז כתב דאם נאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ודוקא שלא נבעלה תחלה לבעל אבל אם נבעלה תחלה לבעל תלינן שמבעלה נתעברה ואינה צריכה להמתין:
ד׳
וכתב באור זרוע דגר וגיורת שנתגיירו מותרין לעמוד ביחד דלא כי"א שאסרו לעמוד ביחד שלא יחזרו לסורם:
ה׳
אמנם מהרי"א ומהרי"ב וא"ז פסקו דכופין אותו לגרש וכן הוא בת"ה סי' רי"ו דכן פסקו הרבה גדולים וכתב מהרי"ו מי' ע"ג דוקא כשעבר וקדשה במזיד אבל בשוגג די בהפרשה ודוקא ששניהם שוגגין אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותן אין צריכין הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' או ג' ימים וגם יעשה שבועה שלא ישוב אל המקום שהיה שם עד תום כ"ד חדש וכתב בת"ה סי' רי"ו הא דמחלק בין שוגג למזיד הם דברי א"ז ודוקא שוגג לגמרי כגון ע"ה שלא ידע שהיא אסורה אבל אם יודע שהיא אסורה לו אלא שמורה לו איזה היתר מיקרי מזיד והאריך שם בזו וכתב לבסוף דלא נהיגין להך דא"ז וע"ש וכתב בנימין זאב סימן קכ"ט דאין לסמוך על זה אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לו להחזירה אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל וכן משמע בת"ה סי' רי"ו דבכהן יש להקל עכ"ל ול"נ דבכהן יש לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ומיימון וב"י ובישראל יש לסמוך אדברי מהרי"ו כנ"ל הלכה למעשה כתב הריב"ש סי' ש"ס דאם גרשה אסור לדור עמה במבוי אמנם רשב"א כתב דבדבר שהוא דרבנן אינה אסורה אלא לדור עמו בחצר אבל במבוי שרי וא"כ ה"ה כאן עכ"ל ולעיל ס"ס י"א כתבתי בשם הרא"ש דאסור לדור עמה במבוי ובמרדכי פ' החולץ ע"ד מצאתי הגהה בשם מוהר"ם דאם לא כפו אותו עד שעברו ג"ח שוב לא כייפינן ליה להוציא דכיון שעברה עברה עכ"ל נ"ל דלדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דס"ל דאף תוך ג"ח אין מנדין להוציא רק מנדין אותו על שעבר על תקנת חכמים א"כ אף לאחר ג' ראוי לנדותו על כך אלא שאין כופין אותו להוציא אף למאן דאמר דס"ל דתוך נ' כופין להוציא כנ"ל ע"כ שם במרדכי שאם קידש תוך ג' והיתה נדה ולא יכולה לטהר עד אחר ג' א"ה כופין אותו להוציא עכ"ל וע' תשובת מוהד"ם אלו בתשובות השייכים לח' גדה וע"ל סוף סימן זה אם גירשה אי צריך ליתן לה כתובה עוד למטה ס"ס זה דין אשה מעוברת אם צריכה להמתין ג"ח.
ו׳
אבל בא"ז כתב דדוקא אם ברח מעצמו אבל לא סגי דאנו כופין אותו לברוח מה שהיה בדעתו לכנוס.
ז׳
דלא כהגהת מרדכי פרק החולץ דף תס"ח ע"ב דפסק דסגי בהכי:
ח׳
ודברי הרשב"א הן בהר"ן פ' אע"פ דף תצ"ה עמוד א' ובתשובת ריב"ש סי' תס"ג וסי' י"ג משמע דאף גרושה שילדה לאחר שנתגרשה ולא הניקה את בנה מעולם אפ"ה אסורה:
ט׳
וכדברי האוסרים כתב נמוקי יוסף פרק החולץ דף תי"ח וכן הוא בהגהת מרדכי דכתובות דף קמ"ט ע"ב וכן פסק מהר"י בתשובותיו סי' ה' והתיר לאשה אלמנה מזנה לאחר שמת אבי הילד לינשא תוך כ"ד חדש והאריך שם בטעמים ועיקר טעמו כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים לכן התירו לינשא ובעלה משמרה וכתב כי הסכימו עמו חביריו וצ"ע בתשובת מהר"י ע"ל הלכות כתובות סי' ק': וכן הוא בנ"י פ' החולץ דף תי"ח ע"ב ובהגהת מרדכי דכתובות דף תקע"ט ע"א דבעינן דפסקה מלהניק בחיי בעלה ג"ח וכ"כ הרי"ו בתשובה סי' ק"ב ובסי' ק"ך וכן הוא בתשובת מוהר"ם פדו"א סי' ל':
י׳
וכן הוא בתשובת מהרי"ו סי' ק"ב ק"ך ובתשובת מוהר"ם פדוא סימן ל"ב דאין חילוק בין התחילה להניק בין לא התחילה:
י״א
וע"ל ריש סי' זה מה שכתבתי לענין הל':
י״ב
וכתב הריב"ש בתשובה סי' ש"ס דבמקום שכופין להוציא בגט אסור לדור עמה במבוי דומיא דכהן שגירש:
י״ג
ומשמע בתשובת הרא"ש כלל נ"ז סימן ס"ה דה"ה אם קידש תוך ג"ח צריך ליתן לה ג"כ כתובה.
י״ד
וכן הוא במרדכי ריש החולץ ובתשובת מיימוני השייכים לספר נשים והרא"ש:
ט״ו
וכן כתב הרמב"ם פי"א מה"ג דלא כר"י דף תי"ד ביבמות דכתב דמעוברת ומניקה לא מהני בריחה:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923

פרישה · אבן העזר סימן י״ג

א׳
לא יתארסו כו' וטעם המתנה זו אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון ופירש"י ולזרעך אחריך שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק ועיין בדרישה (שלשה חדשים דאז עובר ניכר לסוף שליש עיבורה שהוא תשעה חדשים כ"פ).
ב׳
מן האירוסין דלא חלקו חכמים בגזירתן ומטעם זה גזרו בכל הני דחשיב בסמוך וכתב רבינו לקמן בסימן קס"ד דיבמה שמת היבם שדינה להמתין שלשה חדשים אחר מיתת היבם:
ג׳
שלשה חדשים בשלחן ערוך פסק תשעים יום חוץ מיום המיתה וכו' והא מפסקי מהרא"י סימן פ"ב וקע"ח ות"ה סימן ס"ו וש"ג פ' החולץ ע"ש:
ד׳
ור"י אומר שצריך להמתין ג' חדשים כו' דכל גט שב"ד מצריכין ליתן ממנה מונה דאין הכל יודעין שהגט השני לא היה אלא לבטל הקול ואע"פ דנכריז איכא מאן דשמע בגט ולא שמע בהכרזה (וה"ה אם לא נתגרשה אלא מחמת שיצא עליה קול קידושין צריכה להמתין ג' חדשים רשב"א ורמ"א כ"פ) ובק"ש הוכחתי ע"פ דקדוק הגמ' דאם נתנה גט ע"י שליח אין מונין הצ' יום כ"א משעה שבא הגט ליד האשה ולא מיום שבא הגט ליד השליח:
ה׳
ואפי' אחר ביאת זנות כגון שנאנסה כו' פירוש אע"ג שי"ל דמהפכת דכל המזנה מתהפכת שלא תתעבר אפ"ה צריכה להמתין דאמרינן שמא לא נתהפכה יפה יפה:
ו׳
אבל קטנה שנאנסה כו' דדוקא בקידושי קטנה גזרו (משום גדולה) אבל בזנות דקטנה דלא שכיח לא גזרו וכן במיאון נמי לא גזרו דלא שייך למיגזר מיאון דקטנה אטו גדולה דמיאון לא שייך בגדולה:
ז׳
אפי' גדולות אינן צריכות להמתין משום שכל שדעתן להתגייר משמרת את עצמן שלא תתעברו שידעו ממי נתעברה (טעם זה לא שייך בשפחה שנשתחררה שהאדון משחררה לפעמים בלא ידיעתה מתחלה ועייין בגמ' כ"פ) משא"כ בגר וגיורת ושייך שם הבחנה בין זרע שנזרע בקדושה כו' מור"ש:
ח׳
ושבויות אפילו גדולה כתב הרמ"ה כו' נראה דטעמיה כיון דלא ודאי זינתה הקילו בה וכמ"ש לעיל בסי' ז' דבשבויות הקילו בכמה ענינים משום דמוקמינה אחזקתה דלא זינתה ועיין בדרישה. (ואם קדש כו' צריך לגרש בש"ע כתב רמ"א י"א דוקא קדשה במזיד אם אם קדשה בשוגג א"צ לגרשה ויש מחמירין שנ"ל דבכהן דאסור להחזיר יש לסמוך אהמקילין וא"צ לגרש ע"ש. אבל אין כופין בשוטים דאין מעשין אלא לפסולות ועוד דאין גט זה אלא לזמן דאחר ג' חדשים חוזר וכנסה והרמב"ם כתב דאין כופין להוציא רק היו מנדין על שעבר על תקנת חכמים כ"פ):
ט׳
ואם קידש תוך ג' חדשים ועיין בב"י שכתב בשם ה"ה שי"א דה"ה לכונס אם ברח עירוקיה מסתייה וכ"כ נ"י ג"כ שיש שפירשו כן וכתב ב"י ומשמע מדברי שהוא סבר כרש"י והמפרשים סוברים דלא אמרו ערוקיה מסתייה אלא בקדש דוקא אבל אם כנס לא סגי בלא גירושין ע"כ ור"ל שהרי דקדק רבינו וכתב ואם קדש וברח ועוד מסיק בטעמו וכתב ז"ל כיון שגילה בדעתו שאינו רוצה לכונסה משמע הא עבר וכנסה לא מהני ליה בריחתו. ועמ"ש בסמוך דבכנס תוך כ"ד למניקת משמע מדברי רבינו בסמוך דמהני נמי בריחתו:
י׳
דאם כן בטלה תקנת חכמים ר"ל שתקנו שבתוך ג"ח לא יכנוס ולא יקדש שכל אחד יקדש ויסע לעיר אחרת וישהה שם עד כלות זמנו דג"ח:
י״א
ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו (אע"ג דאין כאן משום הבחנה שהוא ניכר שהיא מן הראשון נתעברה כ"פ) הטעם לפי שסתם מעוברת למניקה קיימא (ועפ"ד) וחיישינן דלמא איעכר חלבה וקטלא ליה (וא"ת אפי' באשתו נמי לא ושמש עמה בעודה מניקה מהאי טעמא כ"פ) בשלמא דידיה אף אם איעכר חלבה הוא נותן לה ביצים וחלב ליתן לתינוק אבל לדירה מי יתן לה וליורשים היא בושה לתובען:
י״ב
כ"ד חדשים אחד מלא ואחד חסר ולכתחלה לא ימנה חדש העיבור בכלל כן כתב רמ"א כמו שכתב בת"ה סימן רי"ו ע"ש ובהגה' מיימון שהאריך ובב"י:
י״ג
או גרושה לאפוקי מי"א דבגרושה אין צריכה להמתין דלא משעבד להניק את בנה:
י״ד
אפי' אם גמלה הנער דחיישינן שמא תמהר לגמלו כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן אם נתנו למניקת חיישינן שמא תחזור בה המניקה:
ט״ו
אפי' נשבע' המניקות או נדרה ע"ד רבים כו' דאתי למחלף ולמשרי היכי דלא נשבעה דלא ידעי כולא עלמא שנשבעה או נדרה:
ט״ז
אפי' נשבעה לאדם גדול ר"ל בת אדם גדול שהיא מניקת או מעוברת ורוצה להשיאה ולשכור מניקת ולהשביעה שלא תחזור בה. ובגמרא דרב נחמן שרא כהאי גוונא לבנתיה דריש גלותא אלא שמסיק הגמרא דאין ללמד מבני ר"ג שבני אדם מאויימים מאוד הוו ובספר של קלף מצאתי הגרסא ואפילו "נשאת לאדם גדול והיא היא דהו"א להתיר דודאי לא תשנה המניקת מיראת אדם גדול שנשאת לו אבל גירסא שלפניכו עיקר וכעובדא דר"ג וק"ל:
י״ז
אבל אם מת הולד ולא חיישינן שימיתנו שאין אשה ממית את בנה בשביל כך:
י״ח
או שפסק חלבה בחיי בעלה "ושכרו להמניקת כן הגיה מור"ש וז"ל וכ"ה באשר"י אבל שכרו לחוד אינו מועיל עיין בספרי בכתובות פ' אע"פ סי' י"ג ע"כ וכ"כ ב"י וז"ל מדברי הרא"ש משמע דאדלעיל קאי שצמקו לה דדיה או שפסק לה חלבה ושכרו לה מניקת ורבינו שכתב או ששכרו נראה שמפרש שמילתא באנפיה נפשיה היא עכ"ל ב"י ור"ל כיון ששכרה מניקת בחיי בעלה שרי כמו שהתיר אם גמלתו בחיי בעלה (רק שיש מחלקים דאם פסק לה חלבה ושכרה מניקת אפילו יום אחד בחיי בעלה א"צ להמתין כ"ד חדש אבל אם לא פסקה אלא היא בעצמה פרשה מלהניקה בחיי בעלה ונתנה למניקת אז צריך להיות ג' חדשים קודם מיתת בעלה ושהיא לא הניקתו כלל תוך ג' חדשים דאז צמקו לה דדיה אבל תוך ג' חדשים עדיין היא בכלל מניקת חבירו ואסורה לינשא תוך כ"ד חדשים כ"פ):
י״ט
עבר ונשאה או קדשה לאפוקי מי"א דלא צריך לגרשה בקדשה דבלא"ה אסורה לו דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה:
כ׳
וצריך לכתוב לה כתובה אחרת דאפי' לא פרע לה כתובה כשגרשה אין אותה כתובה עולה לה לפי שכבר נמחל שעבודה ור"ל כיון שכבר נתחייב לה הכתובה וכבר היתה יכולה להוציא מידו אלא שהיא רוצה למחול לו כתובה הראשונה הרי הוא כאילו כבר גבתה וה"ל שטר שנמחל שעבודו ואע"ג דבח"מ סי' מ"ח כתבתי דאם חזר ומסר לו אותו שטר חוב בעדי מסירה יכול לחזור וללות עליו ה"מ באותו יום אבל בכה"ג פסול משום מוקדם וק"ל:
כ״א
ואם ברח והרחיק נדוד כו' משמע דקאי אפי' אם כנסה אם ברח סגי וא"צ להוציאה ולא כמ"ש ב"י לעיל ויש לחלק דדוקא בנשאת תוך צ' יום דאית ביה משום איסור הבחנה אסרו בכנסה אפי' בברח משום דברי איסורא משא"כ בחשש דמניקת שמא תעכור חלבה וימות הולד דלא ברי איסורא דהא אפשר להאכיל הולד אלא שחששו דלמא לא יאכילנו משו"ה לא גזרו כולי האי והתירו בברח אפילו בכנסה. מיהו בב"י משמע דגם להרמב"ם אין דינם שוה דבתוך ג' חדשים כתב דאפילו אם כנס אין כופין לגרש ובהאי דינא דמעוברת כתב דוקא בקידש אין כופין:
כ״ב
ואוסר שבא עליה לשם קידושין פי' ומ"ה עלה בדעתו שא"צ להמתין מקידושי שני כלום (והגט הוא לחומרא בעלמא וא"צ להמתין ג' חדשים כדלעיל במעשה דר"ת כ"פ) והא דמסיק ז"ל כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן ר"ל דאל"כ לא גרע מזינתה דצריך ג"כ להמתין אלא כיון ששניהם מודים שממנו נתעברה לא חששו שזינתה ג"כ מאחר דהרי לעיל סי' ג' אמרינן דאפילו ליורשו נאמן אם אומר שממנו נתעברה ועוד דמאחר שאמר שקדשה בביאה ודאי לא חשדינן לה שנעשית אשת איש לזנות עם אחר אף שנתקדשה לשמעון אפשר דע"י מקרה ושלא בכוונה היו הקידושין ודו"ק: (ורצתה לינשא לראובן. ואין זה מחזיר גרושתו דהא ראובן לא גירשה וממ"נ אם קידושי ראשון קידושין קידושי השני אין תופסין ואם קידושי הראשון אינן קידושין א"כ לא היתה אשתו ובזנות בא עליה בתחילה ועמ"ש בדרישה בסי' י' כ"פ):
כ״ג
וקידושי שמעון היו קידושין גמורין כו' אבל אם לא היו קידושי שמעון קידושין לא היה צריך להמתין לפי שלא זינתה עם שמעון:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923

על הסימן הזה

טור אבן העזר סימן י״ג, מתוך חלק אבן העזר. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל