שולחן ערוך - אבן העזר · סימן י״ג

צ' יום. הטעם הבחנה לשמואל ילפינן מקרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ורבא אמר הטעם גזירה שמא ישא אחותו וכו' ונראה הלכת' כרב' גם י"ל אפי' לשמואל ליכ' א"ד ולימוד זה רק אסמכת' ובש"ס אית' ג' חדשים וכתב בש"ג היינו כל חדש מלא שהוא ל' יום:

רק שלא יכנוס. כתב הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה:

דמונים מיום נתינת הגט. היינו אם שלח ע"י שליח הולכה מונים מיום שבא הגט לידה שם בש"ס:

יבמה. עיין סימן קס"ד ב' יבמי' ומת א' מותרת להתיבם לשני תוך צ' יום למיתה של זה והא דצריכה להמתין משום אף קודם יבום קרובה ליבום ולביאה יותר מארוסה:

ורוצה להנשא לראובן. כי מותרת לו כמ"ש רס"ד אפילו בפלגש אם נשאת לאחר וגרשה מותרת לראשון:

צריכה להמתין. הטעם משום לא פלוג בהבחנה אפילו היכ' דהיא אינה מעוברת גם א"י לרבי' שנתעברה מראובן והא דלא צריכה להמתין עד שיהי' הולד כד"ח כמו במעוברת חבירו משום לענין מעוברת לא חיישינן שמא זנתה עם אחר אם שניהם מודים דממנו נתעברה כמ"ש בתשובת הרא"ש דהיו שניהם מודים וכבר אית' בסי' ד' סק"מ באיסור דרבנן לא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ אבל לענין הבחנה צריכה להמתין דמ"מ היא בכלל גרושת חבירו:

שהיו נשואות. ברמב"ם לית' תיבת נשואות אלא המגיד מפרש כן דהא הרמב"ם פסק בזנות א"צ להמתין א"כ גיורת פשיט' א"צ להמתין והב"י חזר כאן ממ"ש בספרו ב"י והשיג שם על המגיד:

שנתגיירו. ש"מ דמותרים לעמוד יחדיו ולא חיישינן שמא יחזרו לסורם כדעת יש אוסרים עיין תו' יבמות דף מ"ב ועי' בי"ד סי' רס"ט:

וי"א דכל אלו וכו'. אבל ממאנת א"צ להמתין וכן קטנה בזנות וגיורת אפילו גדול' א"צ להמתין כמ"ש בש"ס ללישנ' בתר' דשמואל ושבויה פסק הטור דצריכ' להמתין והרמ"ה ס"ל דא"צ להמתין וטעמו נ"ל משום שבויה שאני דאינו אלא ספק זנות אבל גיורת קרוב לודאי דזנתה וכ"כ בדרישה ולא כב"י וב"ח דכתבו דפוסק כר"י לית' דהא הטור השמיט דעת הרי"ף ורמב"ם דפסקו כר"י אף על גב בזנות בנות ישראל גזרינן אטו נשואים ובגיורת כשהיא נשוא' צריכה להמתין מ"מ לא גזרינן כ"כ זנות אטו נישואין בגיורת כ"כ הרא"ש ותו' בתירוץ אחרון ולא כרש"י:

אשה שנאנסה. היינו להפוסקים דס"ל בזנות צריכה להמתין לכן אשה זו שנאנסה דמותרת לבעל' ישראל מ"מ צריכה הבחנ' אם לא נבעלה לבעל' תוך ג"ח וכ"כ בח"מ:

פלגש. אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל בזנות לא גזרו מ"מ פלגש היא קרובה לאישות:

מי שנשאת בטעות. היינו מתני' פד"א ול"ק על אלו פוסקים דס"ל בזנות א"צ להמתין וכאן צריכ' להמתין כשהיא גדול' משום כאן לא שייך לו' דמהפכת אחר הביאה כמו בזנות דהא סבורה דזהו בעלה:

ויש לחוש לסבר' ראשונ'. אפילו משתהי בגט השני בין כתיבה לחתימה /לנתינה/ מ"מ יש להחמיר לכתחל' אם לא בצירוף שאר דברים דא"א להמתין כמ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קי"ז מיהו מה שכתב שם בעובד' דטעה הסופר וכתב בגט הראשון לוי והו' לא היה לוי מדמה שם טעות זה לדין של ר"ת השיג עליו הח"מ כי דין של ר"ת דוק' בקול לעז ולא בפסול ממש כמ"ש בתו' ובהר"ן ובמ' סוף גיטין ועיין סי' קכ"ט:

מחמת קול. ולא כרי"ו דמקיל בזה מיהו אם ליכ' קול ולא היתה צריכה גט אלא הוא גירש מעצמו א"צ להמתין תשובת הרשב"א וכ"פ בד"מ וכתבתי בסי' י' מזה:

מנדין אותו. כ"כ הרמב"ם וס"ל דא"צ לגרש אלא מנדין ועיין לקמן מ"ש לפ"ז ה"ה אם לא כפהו ב"ד אותו עד שעברו ג"ח מ"מ מנדין אותו על מעשה איסור וכ"כ בד"מ אבל לשיטות הפוסקים דס"ל דמנדין אותו כדי שיגרש אות' א"כ אחר ג"ח א"צ נידוי וצ"ל לדעת הרמב"ם א"צ הרחקה עד שיעור חזרתו ג"ח דהא הרחק' זו רק לכפר על איסור שעשה כמ"ש המגיד ורמז לדבר גלות מכפר א"כ א"צ הרחק' כ"כ והמחב' הביא רק דעת הרמב"ם דמנדין אותו על איסור שעשה לא הי' להבי' דעת הרא"ש דצריך הרחקה כדי שלא יחזיר עד אחר ג"ח לפ"ז בנשא פשיט' מנדין אותו על איסור שנשא אף על גב דאינו מפורש בהדי' ברמב"ם מ"מ נשמע זאת לפי הסבר' דמנדין אותו על איסור שעשה ומ"ש הרמב"ם בנשא מפרישין אותו אתא לאשמעינן דלא תימא כיון דכבר נשא אין מפרישין אותו קמ"ל לכן כתב מפרישים ונידוי לא כתב משום דנשמע מדין קידושין וכן משמע להדי' במגיד ונ"י דמנדין אותו לשיטת הרמב"ם אם נשא ולא כב"ח, ואם זנתה אין עונשים אותה אלא על הזנות ולא על הא דלא המתינה צ' יום ריב"ש סי' קי"א:

אם קדשה בשוגג. כתב בת"ה דוק' דלא ידע דמת בעלה תוך ג"ח או שהוא ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה אם חדש העיבור בכלל הוי כמזיד:

ונראה דכהן וכו'. בד"מ כתב אפילו אם קידש במזיד יש לסמוך על הרמב"ם דא"צ לגרש ובישראל יש להקל בשוגג ומ"ש כאן יש לסמוך אדברי מקילין לעיל קאי אפילו אם קידש במזיד לפ"ז א"צ למ"ש בח"מ אם הוא ת"ח כי אפי' במזיד גמור יש להקל ומ"ש כאן בישראל אין להקל וכו' אפשר ט"ס הוא וצ"ל יש לסמוך אמ"ש בד"מ, ובכל זה אין חילוק בין אם קידש ובין אם נשא ט"ז, ומשמע בכל אלו דינים אין חילוק בין קטנה לגדול' אפילו קטנה שאינה ראוי' להוליד נמי הדין כן ולא כי"א שהבי' הנ"י:

גירשה אסורה לדור עמו במבוי. וכן הדין כן בכל אסורים דרבנן חוץ משבויה דהקילו חז"ל ועיין סי' קי"ט:

קידש וברח. ואם כנס וברח לדעת הרמב"ם הבריחה היא לכפר על האיסור שעשה מהני הבריח' וכ"כ המגיד ולשאר פוסקים דס"ל הבריחה הוא משום דמגלה דעתי' שאינו רוצה לכנוס א"כ אם כנסה לא מהני הבריחה וי"א דמהני כמ"ש בנ"י והמגיד פי"א:

מעוברת חבירו. בש"ס אית' הטעם משום דחסה ויהרוג העובר ואידחה טעם זה ועלתה המסקנ' דהטעם הוא משום סתם מעוברת למניק' קיימ' ושמא תתעבר בימי מניקה ולא יהי' לה חלב להניק לבנה וכן כתב הרי"ף והרא"ש, הרמב"ם כ' הטעם משום דחסה ותימ' איך כתב הטעם אשר נדחה ובכ"מ ובפי' מהר"א שטיין הקשו גם כן קושיא זו ועיין בסמוך ולפי שיטת הש"ס י"ל לכאורה אשה אשר יש לה צימוק דדים מותרת אפי' היא מעוברת דהא לא שייך הטעם סתם מעוברת למניקה קיימ' אבל מדברי תוספות נשמע אפילו בכה"ג אסורה דהא כתבו בשם הר"ש הזקן דכ' גרושה מניקה מותרת משום דהיא אינה חייבת להניק ותו' חולקים עליו וכתבו כמו לפי הטעם הראשון משום דחסה אסורה גרוש' מעוברת אם כן אסורה ג"כ גרושה מניקה דהא תניא בחד בבא מעוברת ומניקה כמו מעוברת גרושה אסור' כך אסור' מניקה גרוש' אף על גב דנדחה טעם זה מ"מ אף שחזר מהטעם מ"מ לא חזר ממה שאסור לפי טעם הראשון אסור גם לפי טעם השני מ"ה אסור גרוש' מניקה כ"כ תוספות לפ"ז אמרינן גם כן לפי טעם הראשון מעוברת צימוק דדים אסור גם כן לפי טעם השני וא"ל אם כן כל אשה צימוק דדים תהיה אסור' עד כ"ד חדשים דהא מעוברת ומינקת תניא בחד בבא ולפי טעם ראשון מעוברת צימוק אסורה א"כ גם מניק' אסור' א"כ אף להמסקנ' אסורה ולמה אשה צימוק דדים מותרת וי"ל דהא מניקה תנא בחד בבא עם מעוברת אם כן אם יש לה צימוק דדים היא לאו בכלל מניקה, לפ"ז י"ל דהיינו כוונת הרמב"ם שכתב הטעם משום דחסה משום מה שאסור לפי הטעם דחסה אסור אף להמסקנ', ועיין מ"ש המגיד ס"פ י"א ה"ג גרוש' מניק' אסורה להנשא משום מעוברת דומי' מניקה קתני כוונתו ג"כ למ"ש תו' הנ"ל:

מניקת חבירו. שמא תתעבר ויתעכר חלבה אפילו אם הוא סריס אסור דלא פלוג וכ"כ בח"מ וכן בשדוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה:

וי"א דלכתחלה. עיין בי"ד סימן שצ"א לאחר יב"ח אינו נוהג אבלות משום דקתני יב"ח ולא שנה והא ג"כ קתני כד"ח ולא שני שנים ומ"מ יש מחמיר כאן להמתין חדש העיבור ואפשר משום חשש סכנות נפשות מחמירים יותר וכתב בט"ז אם כלו כד"ח בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חדש העיבור אלא אם חדש העיבור הוא בתוך החדשים אז מחמירים גם כתב בכל מקום דיש צד להקל מצד אחר אף על פי שאינו מספיק מ"מ מצטרפים הקולא לענין חדש העיבור דא"צ להמתין ועיין פסקי מהרא"י סי' פ"ב ועיין בש"ג פ' החולץ ובת"ה סי' רט"ז ועיין סי' קנ"ו, ובדיעבד אם לא המתינה חדש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אותו, לבוש:

ויש מקילין במזנה. עיין בנ"י פ' החולץ ובפסקי מהר"ם ראקנט"י ותשוב' מהרי"ל סי' ק"ט ומהרי"ו סי' ע"ג ותשובת צ"צ סי' נ"ה ח"ד, ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר כמ"ש סי' ד':

אפילו נשבעה. וכן משכון ולא מהני ב' מניקות הג"מ כתובות וכ' הריב"ש אין לנו לחוש לחורבן בית ולא לקלקול בחירתה דלא עקרינן תקנתא דרבנן מפני הני טעמים:

דאם נשבעת. ואם נתנה משכון צ"ע אם מהני בדיעבד אם כנס:

ושכרו לו מניקה. כן היא בהרא"ש וכ' הב"י אדלעיל קאי שצמקו דדיה או פסק חלבה ושכרה מניקת וכ"כ מהרש"ל וכן יש בקצת גרסות בטור ועיין פרישה וב"ח מסכים עם הגירסא או שכרו מניקת לכאורה נראה דמוכח דלא מהני שכרו מניקת לבד דהא בתשובת הרא"ש הביא דעת סמ"ק דמתיר אם נתנה למניקה ג"ח בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך ג"ח והרא"ש מפקפק בהיתר ואיך פסק דמהני שכרו מניקת ולא קבע שום זמן וראיתי בתשוב' מהר"מ פדואה סי' ל' מפרש הגירסא או שכרו מינקת דלא תימא כשפסק חלבה מחמת ששכרה מיניקת גרע טפי קמ"ל אבל בעינן שפסק חלבה ושכרה וכן הוא דעת הט"ז, וכן מוכח דהא אם היא צימוק דדים או פסק חלבה ע"פ הולד אצל מינקת א"כ אם שכרה מינקת לבד מותר ל"ל להזכיר צימוק דדים ודוחק לחלק בין אם שכרה מינקת למינקת בחנם:

או שנתנה וכו'. כ"כ הסמ"ג ותשובת הרא"ש מפקפק בזה ותשובת הר"ן ושאר פוסקים הסכימו עם הסמ"ג ולדעת הב"י מ"ש הרא"ש בפסקיו פסק חלבה מותר' לינשא היינו שפסק חלבה מחמת איזה סיבה אפילו יום א' ונתנה הולד למניקה, ובדין של הסמ"ג איירי דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהיא שעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח כמ"ש בתשובת הר"ן וכ"כ בלבוש ובהג"ה פרישה וח"מ ובסמוך מבואר אם ילדה אחר מיתת בעלה ואינה רוצה להניק הולד כלל מ"מ אסורה להנשא כ"פ בתשובת ריב"ש וע' בש"ג פ' אף על פי ובתשובת צ"צ סימן נ"ה:

ויוציא בגט. אפילו לשיטת הרמב"ם צריך לגרש אותה ואם מגרש אותה אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו כמ"ש בסמוך ואם ברח א"צ לגרש כ"כ הטור וכ"פ הריב"ש שם, ובנ"י כתב אפילו לדעת הפוסקים דס"ל בנשא תוך ג"ח של הבחנה וברח א"צ לגרש מ"מ כאן צריך לגרש ולא מהני הברחה כיון שהיא זמן רב והמגיד כתב עכ"פ מאן דס"ל בהבחנה לא מהני הברחה מכ"ש דלא מהני כאן מיהו בטור משמע דיש להקל כאן יותר משום דיודעים הולד של מי הוא כמ"ש בתו' והרא"ש:

ויוציא בגט. כבר כתבתי לרמב"ם מהני הברחה וא"צ לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוציא בגט היינו אם ברח א"צ להוציא ואם כנס מעוברת והפילה ע' סי' קס"ד:

ויכתוב לה כתובה אחרת. כתב הב"י אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שעבודה והיינו מסתמא אמרינן כשהיא לא תבעה הכתובה בעת הגירושין דאז היה זמן הגביה מסתמא מחלה הכתובה אבל אם אמרה דרצונה להחזיר /להחזיק/ הכתובה עד שיחזיר אות' א"צ כתובה אחרת וכ"כ בח"מ:

נשא וברח. בח"מ כ' לכתחילה לאו שפיר עביד דברח ולא הוציאה והא דכ' לעיל בהג"ה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל אם נשא לאו שפיר עביד דברח ולא הוציא:

וברח. ובריחה זו שירחיק נדוד עד שא"י לחזור תוך כד"ח:

ואם קידש. כתב הריב"ש שם לרמב"ם מנדין אותו כמו בקידש תוך ג"ח של הבחנה ומשמע מדבריו דוקא בקידש דאין מגרש אותה אז מנדין אותו אבל אם כנס ומגרש אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו א"כ ה"ה אם קידש תוך ג"ח אם גירש אין מנדין אותו אף על גב דכתבתי לעיל אם לא כפו אותו עד לאחר ג"ח מנדין אותו שאני התם דאין מעשיו בטילים, מיהו למ"ש תוס' והרא"ש דהבחנה חמיר טפי אין ראיה לדברי הריב"ש וי"ל כאן אין מנדין אותו אף על גב אם נשא אותה צריך לגרש אותה ושם אפילו אם נשא אותה א"צ לגרש אותה שם /כאן/ טעמא אחרינא איכא משום דהוא זמן ארוך אבל לענין איסור שם חמיר טפי:

אין כופין. כ"כ הרמב"ם ותוס' ושאר פוסקים בשם הר"י מאורלניש וא"ז כמ"ש בת"ה סי' רי"ו וצ"ע אם יש לסמוך על אלו פוסקים בכהן ובד"מ משמע אף כאן יש לסמוך על המקילין ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן וע' בת"ה שם:

יכולה לומר. עיין לקמן סי' פ' אימת אשה חייבת להניק ואלמנה שוה בזה לא"א כמ"ש בתו' פ' אף על פי ואם תבעה הכתובה אין לה מזונות ואינה חייבת להניק:

ואין חילוק וכו'. הג"ה זו אין כאן מקומה אלא קאי על אשה שילדה בעת מיתת בעלה ואין רצונה להניק כלל מ"מ היא בכלל מניקה ואסורה להנשא כד"ח ומכ"ש אם היא מעוברת בעת מיתת בעלה דאסורה עד כד"ח אחר הלידה ועיין תשו' ריב"ש סי' תש"ג וש"ג פ' אף על פי:

דהא אי בעי' לא תניק כו'. הנה באלמנה נמי משכחת לה דאינה חייבת להניק היינו כשהיא עשירה או היכא דאין לה מזונות לפ"ז י"ל גם אלמנה מותרת להנשא דהא אם בעי' לא תניק וכן פסק בתשובת אמונת שמואל ויסוד בנין שלו משום שסומך על הר"ש הזקן דס"ל גרושה מותרת להנשא משום דאינה חייבת להניק כן הוא אם היא אלמנה עשירה, אבל אנ"ל להקל דהא לא כתבו הפוסקים היתר זה אלא בגרושה ולא באלמנה וע"כ הטעם משום גרושה לעולם היא פטורה להניק א"כ היא אינה בכלל מניקה אבל אלמנה דהיא לפעמים חייבת אז היא בכלל מניקת חברו וכן הוא כוונת המרדכי והג"א דכתבו גרושה לא דמיא לאלמנה שהיא מחוייבת להניק את בנה כוונתה כמ"ש דהיא בכלל מניקה גם שאני גרושה דאביו חי כמ"ש בפוסקים משא"כ באלמנה, ולכאורה יש להביא מש"ס אפילו אלמנה עשירה אסורה דהא בי ריש גלותא התירו חז"ל משום דהם מפורסמים ובודאי ריש גלותא עשירים היו ומ"מ מחמת עשירים אסורים וא"ל דאיירי אלמנה מאחר שהיא עניה ובאה לינשא לר"ג מ"ה צריך שם הטעם ר"ג מפורסמים דהא רש"י פירש כשהיה בהם בר"ג אלמנה מניקה משמע שהיו נשי ר"ג וכן פסק בט"ז לאיסור אלא בזה פסק להקל בדיעבד אם נשאת לא תצא בזה יש לסמוך על הר"ש הזקן:

ויש מי שאומר. היינו הריב"ש סי' י"ג וסי' תס"ג ומדין זה לא נשמע דין גרושה אלא המחבר מדייק כן מדברי הריב"ש ולכאורה קשה למה ליה לדייק כן מדברי הריב"ש ת"ל דנשמע כן מתו' והרא"ש והמ' דהא הביאו דברי הר"ש הזקן דמתיר גרושה וראיה שלו מברייתא דקתני נתגרשה אינה חייבת להניק ואם מכירה חייבת להניק ש"מ הר"ש הזקן אינו מתיר במכירה והם השיגו עליו ש"מ דס"ל אפילו אין מכירה אסורה, ואפשר ראיית הר"ש הוא מדקתני בברייתא גרושה לפעמים חייבת ופעמים היא פטורה מזה למדו דגרושה מותרת להנשא משום דהיא לאו בכלל מניקה ומותרת להנשא אפילו במכירה ותו' חולקים עליו במכירה אבל אם לא הכירה מותרת וכן הבין מהר"י מינ"ץ ובמגיד משמע נמי דהר"ש מתיר אפילו במכירה דהא הביא דעת הר"ש דמתיר והרשב"א אוסר וכתב בנתגרשה אם אינו מכירה מותר ש"מ הר"ש מתיר אפילו במכירה וכן הוא בסמ"ג, מיהו בתו' ובהרא"ש משמע דס"ל אפילו אין מכירה אסורה דהא ראיה שלהם הואיל ותנן מניקת סתם ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ואלמנה אסורה אפילו אין מכירה א"כ גם גרושה אסורה, ואפשר המחבר מדייק מריב"ש אפי' לא התחילה להניק אסורה. וע' בב"ח ופסק גרושה מותרת היכא דהולד אינה מכירה והיא אינה רוצה להניק וט"ז מחמיר בכל ענין:

שלא יכנוס עמה בבית. עיין ב"י שכתב בסימן זה ס"ק א' שישבע המשדך שלא יכנוס בבית המשודכת עד סוף הזמן כדי לא יבואו לידי תקלה וכן הדין במינקת כמו שכתבתי לקמן ס"ק ט' ועיין בב"י:

יבמה שמת היבם. עיין לקמן סי' קס"ד סעיף א' שבשני יבמין מותרו' להתייבם לשני תוך צ' למיתתו של א':

צריכה להמתין אחר גירושי שמעון. הטעם כ' הרא"ש בתשובה הובאה בטור ס"ס זה דלא חלקו חכמים בהבחנה אף במקום דודאי לא נתעברה ממנו ג"כ אין ידוע לרבים שנתעברה מראובן ולא דמי למחזיר גרושתו:

שהיו נשואות לבעלי' בגיותן. לא ביאר אם הם קטנות או זקנות אי גזרינן כמו גבי ישראל או לא (כדלעיל סעיף א'):

אם לא נבעלה לבעלה תחלה. לאו דוקא תחלה וכלומר שלא נבעלה לבעלה תוך ג' חדשים ודין זה הוא דוקא למאן דלא פסק כר' יוסי והוא דאיתא יבמות דל"ה ע"א אנוסה צריך להמתין ג' חדשים דברי ר' יהוד' ור' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד:

פלגש מיוחדת לאיש. מיירי שנתעברה במקרה ואה"נ גבי פלגש אם נתעברה ממנו והלכה ונתקדשה לאחר ונתגרש' ממנו מותרת לחזור לראשון כמו מחזיר גרושתו דפלגש שם אישה הראשון עליה:

שאינה צריכה להמתין אלא מהגט הראשון. דוקא שהגט הראשון הי' כדין רק מחמת קול בעלמא הצריכו גט שני מחמת חומרא אבל היכא שהגט היה בטל מן הדין ודאי מונין מן השני וזה דלא כהרב מהר"מ מלובלין שכתב בתשובה סימן קי"ז בגט שהיה בטל מן הדין לסמוך בשעת הדחק על גט הראשון עיין שם:

ויש מחמירין אפילו שוגג. המעיין בת"ה ירא' דלא פליג להדיא אדעה הראשונה רק שתחלה כ' דת"ח הטועה בדין לא מקרי שוגג כי שוגג הוא כמו שכתב בא"ז שהיה סבור שאינה מינקת או ע"ה שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה אבל ת"ח הטועה בדין בדבר שראוי להסתפק בו לאו שוגג הוא ובסוף דבריו סיים ואפש' דמשום ה"נ לא מקילין באידך דא"ז אם נשא בשוגג להתיר לו בהפרשה בעלמא (והיא היא הדע' הראשונה) והנה לפי זה לא מקילין בת"ח הטועה אפי' בכהן (ר"ל כהן שקידש תוך ג' חדשים ע"פ הוראת ת"ח שהור' לו כך וה"א לאקולי גביה מאחר דלכהן אסור להחזיר גרושתו וכמו שהכריח הרב בהגה סברא זו בסמוך אפ"ה אין מקילין בו וצריך לגרש) מאחר דבעל ת"ה הביא ראי' לדבריו דת"ח לאו שוגג מיקרי ומהרי"ו לא אשכחן דפליג אסברא זו, אבל בישראל והוא שוגג גמור כגון דלא ידע או ע"ה דלא ידע הדין אף על גב דבת"ה נסתפק וכתב דרך אפשר דלא מקילין כא"ז מ"מ לא שבקינן פשיטותי' דמרי"ו נגד ספיקו דת"ה בפרט שהרמב"ם לא ס"ל דכופין לגרש (כמו שמבואר בפ"י מה' גרושין והביאו הב"י סימן זה ס"ק ו') ולמה לא נסמך בדבר שהוא דרבנן אמיקל:

גזרו חכמים שלא ישא אדם. הטעם מבואר בגמרא (יבמות דמ"ב) ומשמעות הגמרא דמדמה לה לג' חדשים דהבחנ' משמע דאף דלא שייך שמא תתעבר כגון שהוא סריס אפ"ה אסור כמו גבי הבחנה וע"כ קדושין אסור כמו נשואין (ג"כ כמו גבי הבחנה כדלעיל סעיף י') וגם בשידוכין אסור ליכנס לבית' (כדלעיל סעיף א') גם בב"י מדמה להו אהדדי ולומד היתר שידוכין בהבחנה מן מינקת (ר"ל הב"י תחלת סימן זה כתב שלשדך בלא קדושין מותר גבי הבחנה וכתב שכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל נ"ג ושם בתשובת הרא"ש מיירי במניקת):

או שנתנה בנה למניקה ג' חדשים. משמע אעפ"י דלא פסק חלבה דאל"כ היינו בבא דרישא אבל מדברי הרא"ש משמע שבג' חדשים צומקים דדיה (הביאו הב"י סימן זה ס"ק ח') וצריך לומר דה"ק כל שפסק חלבה ע"פ סיבה אפילו יום או יומים קודם מיתת בעלה או אפילו שהיא גרמ' שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך ג' חדשים בחיי בעלה וממילא צמקו דדיה ועי' בתשוב' מהר"ם פאדוו' סימן ל':

ויכתוב לה. עיין בב"י (סימן זה סוף ס"ק ח') מ"ש דכתובה הראשונה נמחל שעבודה ואפילו לא פרע לה הכתובה ואין דבריו ברורים עיין בגוף התשובה (של הרא"ש כלל נ"ד סימן ה') דמשמע דאם תרצה להחזיק כתובה הראשונה הרשות בידה:

נשא וברח ולאחר זמן בא וישב. מלשון זה משמע דלכתחל' לאו שפי' עבד דברח ולא הוציא' בגט והא דכ' לעיל בהג"ה (סעי' י') דלומדין אותו לברוח היינו בקידש לדעת הרמב"ם דמחלק בין קידש לנשא:

איני מינק' אלא בשכר. מלשון זה משמע דבשכר מחוייבת להניק והיינו דוקא בנזונת ובלא הכניסה לו שתי שפחות כמבואר לקמן סימן פ' סעיף ח' ועיין בתשובת ראב"ח סימן צ"ה:

ואין חילוק בין התחילה להינק. לא קאי ארישא רק דין באפי נפשה הוא כלומר לאו דוקא מניקה ממש אלא כל שראויה להניק ויש לה חלב בכלל מנקת חבירו היא כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ג סימן ד':

דהא אי בעי' לא תניק בנה. כבר כתבתי דגם אלמנה אינה מחוייבת ועיין בתשובת ראב"ח סימן הנ"ל שהאריך בזה:

וילדה ולא הניקה את בנה. דין זה גרע מאלמנה שאינה מניקה את בנה כמו שכתב הרב בהגה לעיל סעיף י"ג דאין חילוק בין התחילה להניק דהתם מיירי כשמת בעלה לאחר שילדה והכא במת בעלה כשהיא מעוברת דכבר נאסרה קודם הלידה מטעם מעוברת חבירו:

ומשמע מדבריו ה"ה לגרושה. כלומר דלא כהרשב"א בעל דעה ראשונה שכתב בגרוש' דוקא כשהניקתהו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא וכו' והב"י כ' (בסוף ס"ק ח' בסי' זה) (שראה מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מיחה בידם ועיין בב"ח:

עד שתמתין צ' יום עיין ב' טעמים בגמ':

דק שלא יכנוס כו' בתח כתב שצריך להשבע ע"ז:

ויש מחמירין תמוה לי דהא על (שם) ת"ה כ"כ סי' רי"ו והוא לא החליט לאיסו' ואדרבא פסק שם להיתר כדיעה ראשונה שהי' א"ז שכתב וז"ל וכן נראה הא דשמתינן לגרש דוק' שקידש או נשא במזי' אבל אם שגג שסבר שאינה מניקת או שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה לא כפינן לי' לגרש אלא הפרשה בלא גט ועוד נראה דבמסקנא לא קנסינן לגט אלא בנש' אבל קידש די בהפרש' בעלמא עכ"ל וכתב ע"ז דהיינו דוקא בשוגג כזה אבל בשוגג שטעה בפסק חודש העיבור חשיב כמזי' ובמסקנ' כתב דהא דכתב א"ז דבקיש לחוד א"צ גט לא קי"ל דהתו' בפ' החולץ בשם שאלתות פליגי אהא ואפשר דמ"ה נמי לא מקילין כאידך דא"ז דאם נשא בשוגג להתיר בהפרשה בעלמא עכ"ל הרי שלא כתב רק דרך אפשר דאין להקל ואיך שבקינן פשיטות' דא"ז ולסמוך ע"ז האפשר שאין לו ראי' כלל ותו תמוה לי דלפי מסקנת ת"ה דאין חילוק בין נשא לקידש למה כ' רמ"א דין זה דוקא על קידש דלפי האמת אף בנש' מותר באשת כהן לפי הכרעת רמ"א דמחלק כן לפסוק להקל באשת כהן והיינו כדעת הא"ז והיינו אפי' בנש' וכן נראה עיקר להקל אפי' בנש' באשת כהן ואפי' בישראל אין סברא להחמיר בשוגג אלא שרמ"א החמיר בזה:

ואין נראה כן דלא אכפת לן במה שיכול לחזור תוך ג' חדשים אלא דכיון דגיל' בדעתו שאינו רוצה לכנסה סגי וא"ל כל אדם יעשה כן שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת י"ל כיון שנתברר שזה ירא מפני הב"ד שימחאו בידו בודאי ירא ג"כ אחר לכנסה:

מעוברת חבירו הטעם בגמ' במניק' דשמא תהיה מעוברת ותתאבד חלבה ותמית הולד ברעב בשלמ' בשאר אשה אמרי' שאז תאכלינה ביצים וחלב שנותן לה בעלה משא"כ כאן שאבי התינוק מת ויהי' לה בושה לתבוע ליורשיו וטעמא דמעוברת חבירו אמרי' בגמ' דסתם מעוברת למניקה קיימה דהיינו שתהי' אח"כ מניקה וק' דא"כ מניקת דתנא ל"ל וי"ל דטעמ' קמ"ל מ"ט מעוברת אסורה משום דתהיה מניקה וא"כ ק' איפכא מעוברת ל"ל ודאי הכל יודעה דעתידה למניקה וי"ל דה"א איתתא שהיה כבר מניקה והוחזקה להיות מניקה לא תנשא אבל מעוברת אפשר שלא חשו למניקה שאח"כ דאפשר שלא תינק אותו כלל קמ"ל דסתם מעוברת קיימא להניק אף שלא הוחזקה עדיין כנ"ל:

וחודש עיבור עולה למנין כו' זה דעת הגה"מ פ"א מהלכות גירושין מביאו בת"ה סי' רי"ו דטעמו מדנקט תלמוד כ"ד חדשים לתינוק ולא נקט ב' שנים ש"מ דבשנת עיבור די נמי בכ"ד חדשים והי"א (הוא) דעת מהר"ם במרדכי פ' החולץ וגם בהגהות מרדכי שם וז"ל ת"ה סימן רי"ו שאלה ראובן נשא מניקת חבירו אחר כ"ד חדש וחשב גם חודש העיבור לא' מהן ונודע הדבר אל החכם ורצה גדול א' להפרישו כמו דמפיק תלמוד. פרק החולץ דהנושא מעוברת חבירו או מניקת חבירו יוצא בגט כו' כתב המרדכי בשם מהר"ם דאם השנה מעוברת היא מתעבר' לתינוק ואחד מהגדולים התיר בדיעבד מהא דהגה"מ הנ"ל דלא כדברי מהר"ם בדיעבד סמך על המקל ואחד מהגדולים הקשה דברי מהר"מ אהדדי דהכא לא דייק מדנקט כ"ד חדשים לא נקיט ב' שנים ובהלכות שמחות שלו דייק מדנקיט באבילות י"ב חודש ולא נקיט שנה אם נתעברה השנה די בי"ב חודש וכן המנהג בהא לכתחלה כמהר"מ ולגבי תינוק המנהג לאסור לכתחלה ומצאתי תשובה מהא דתנן בפ' מי שאחזו כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהוד אומר י"ב חודש ופי' רש"י שם דר' יהודה ות"ק דילי' דהיינו ר"מ פליג באותו משנה בההיא פלוגתא דפליגי בבריית' בפר' אע"פ דר"מ ס"ל מניקת אסור' לינש' עד כ"ד חודש ור"י ס"ל אחר י"ב חודש ומהכא דייק באותו תשובה מדנקיט תנ בברייתא כ"ד חדש ובמתני' במי שאחזור שתי שנים הואיל ופלוגת' חדא הי אלמ' ב' הלשונות תחומרא נקיט הא דנקיט ב' שנים אתי לאפוקי חודש העיבור דלא חשבינן למנין כ"ד חדשים אלא ב' שנים מיום ליום: ונקיט נמי כ"ד חודש דבק שנים הוה נמי מצינן לפרושי לפי מנהג שנות העולם ולהשלימו כשיגיע ר"ה כדאיתא בר"ה די"ל יום א' בשנה אחר ר"ה חשיב שנה ע"כ בתשוב' ומסיק שם דבדיעב' א"צ להפרישה ולכאורה ק' טובה על הגה"מ דמקיל מדל' נקט שתי שנים דהא מצינו בהדי' בפ' מי שאחזו דנקיט באמת ב' שנים אמנם כד דייקת תמצא דדברי הגה"מ אנ"ל נכונים ודברי מהר"ם תמוהים מאד מתרי טעמא חדא דחזינן דכאן יש קושי' טפי למה נקיט בפ' אע"פ גבי איסור להגש' כ"ד חודש ממה שקשה גבי אבילו' שזכרנו דכאן מצינו שני הפכים בנוש' א' דנקיט כאן כ"ד חודש ולגבי שיעור היניקה בפ' מי שאחזו נקט שתי שנים ומה שתירץ בת"ה דתרווייהו לחומרא הנה דבריו סותרים זא"ז דתחל' אמר דלשון שתי שנים מורה לאפוקי חודש עיבור דאינו בחשבון ואח"כ אמר דאי לא נקיט אלא שתי שנים ולא כ"ד חדשים ה"א אפילו יום א' אחר ר"ה חשיב שנה וא"כ נימ' לך כי היכא דאמרת דלשון כ"ד חודש הוא פי' על ל' ב' שנים שלא תימ' דמור' להקל על יום א' בשנה ה"נ נימ' דאתי לפרושי דל"ת שתי שנים בלא עיבור אלא כ"ה חדשים בעינן עם העיבור קמ"ל ל' כ"ד חודש דא"צ רק כ"ד. א"ו דהאמת הוא כמ"ש בסוף דלשון שתי שנים מורה להקל אפילו יום א' דהרי ריש חזקת הבתים אמרי' בהדיא ג' שנים מיום ליום ש"מ דג' שנים סתם אינו מיום ליום ולא מצינו סתם שנים דיהי' דוקא מיום ליום זולת בפ' השואל במשכיר בית לשנה החודש העיבור בכלל השנה דשם לא שייך לו' דמשכירו על יום א' בשנה דחשיב שנה אבל בשאר דוכתי ודאי אמרינן להקל בסתם שנה והדרך הנכון דודאי במקום שנזכר שנים שם אין קושי' כלל אמאי נקיט שנים ולא נקט חדישם דמספר חדשים הוא יחוד במקום שאינם מורים על ענין אלא איפכא יש קושיא דבפ' אע"פ נקיט לשון כ"ד חודש ישינ' ממ"ש בפ' מי שאחזו שתי שנים הא ודאי צריך לתרוצי דקמ"ל דל"ת לשון שתי שנים יש בו פי' דאפי' יום א' חשוב שנה קמ"ל דדוקא כעינן כ"ד חדשים ומיהו בכ"ד חודש סגי עכ"פ בכל גונא וחודש עיבור בכלל הכ"ד חודש ואפי' אם תרצה לומר דסתם שתי שנים דמי שאחזו פירושו עם חודש העיבור דהיינו מיום ליום הא חזינן דהתנ' בפ' אע"פ ששנה כ"ד חודש סתר דבר זה דלא בעינן רק כ"ד חודש דהיאך שייך לומר שהתנ' יעשה פי' על קצת מלשון שתי שנים ולומר דלא סגי ביום א' ולא יעשה פי' על קצת מלשון שתי שנים ולומר דלא סגי ביום א' ולא יעשה פי' על כל הלשון דהיינו משמע עם העיבור אלא ודאי דלישנא דכ"ד חודש דפ' אע"פ הוא דוקא ממנו אין לגרוע ועליו אין להוסיף והתלמוד אומר בפה מלא צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנול' בו וחוץ מיום שנתארס' ולא אמרינן עוד חוץ מחודש עיבור אלא ודאי דחודש עיבור הוא כשאר חדשים בזה. שנית דלמהר"ם דרוצה להחמיר ולומר דחודש העיבור אינו בכלל כ"ד חודש חומר' דאתי לידי קול' הוא דאיתא בסוגיא דאע"פ ת"ר יונק תינוק והילך עד כ"ד חודש דברי ר"א ר' יהושע אומר אפי' ד' וה' שנים פי' לאחר כ"ד חודש חוזר ויונק כיונק שקץ והנה אם תפרש דחודש העיבור נוסף על כ"ד חודש לאיסור נשואין ה"נ תאמר כך לענין שיעור היניקה דלר"א יונק שנת העיבור כ"ה חודש ולר' יהושע אם פי' אחד כ"ד חודש בשנת העיבור יהיה לו היתר לחזור ולהניק והתנ' אומר בפי' דכ"ד חודש יש היתר ותו לא ואם היה כוונתו להתיר בשנ' עיבור ה"ל לומר לר' אליעזר היתר היניק' עד שנתיים לר"י אם פי' אחר (שנתיים) ולמה זכרו החדשים שהם לאו דוקא לפי מהר"ם אלא ודאי פשוט דאחר כ"ד חודש אפי' בשנת העיבור כלו ימי היניקה ואסור לר"א לינק עוד ולר"י אם פי' אסור לחזור וא"כ לענין איסור נשואין ודאי ג"כ כ"ד חודש הוא לישנ' דדוקא ואין חילוק בין חודש עיבור לחודש אחר כלל מ"ח לא נקי' שתי נשים כמו שהיה ראוי לינקט מצד הלשון כמו דנקיט במי שאחזו אלא להורות דהאי לישנ' דדוק' בלי תוס' וגרעון בשום פעם והנה אף כי אין בידינו לחלוק ח"ו על מהר"מ מ"מ כתבתי דעתי כי תורה היא וללמוד תורה אני צריך ונוסף ע"ז כיון שיש מחלוקת לפנינו בין הראשונים דהיינו הגח"מ מיקל דלא כמהר"ם כמ"ש בת"ה ל' רמ"א משמע שאינו מחליט להחמיר אלא אדרבא תחילה פוסק סתם שחודש עיבור מן המנין אלא שי"א להחמיר לכתחילה ובמלתא דרבנן ודאי אזלי' לקולא במקום שיש פלוגתא והנה בא לידי מעשה באשה שהיה לולד שלה כ"ד חודש בר"ח אדר השני ואמרתי דבזה אף בעל ת"ה מודה דשרי' להנש' דע"כ לא החמיר שם אלא באשה שחשב' כ"ד חודש עם חודש העיבור דיש קצת להחמיר שלא להביא חודש זה לחשבון אבל כאן שעבר כ"ד חודש קודם העיבור אלא שאתה בא להוסיף עוד חודש א' זה לא מסתבר אפי' לבעל ת"ח ועוד נ"ל דבכל גוונא אם יש איזה צד להקל בלא"ה אעפ"י שאינו מספיק להקל מ"מ נצטרף לה שחודש העיבור הוא ג"כ בכלל כנ"ל לצדד להקל כיון שאין כאן אלא מלתא דרבנן ואזלינן לקולא במקום פלוגתא וכ"ש למה בררנו דהדיעה שפוסק להקל דהוא הג"מ היא מסתבר לפי סוגי' ההלכה:

ושכרו לו מיניקת בטור גרסי' או שכרו ואף לגירסה זו הוה ושכרו כמו או שכרו דאי כפי' הב"י דושכרו קאי אשלפניו ותרתי בעינן ל"ל אח"כ בחיי בעלה כיון שכבר כתבו כ"כ מו"ח ז"ל ולפ"ז בשכרה לו מניקת לחוד סגי אפי' בסמוך למיתת הבעל וא"כ ק' מ"ש אח"ז חלוקה אחרת או שנתנו למניקה ג"ח כו' ובטור באמת אין זה החלוקה כלל אלא דק' הא כתב ב"י שהרא"ש תשובה הי' מתמיה על מה שראה בדברי הגאונים הך חלוקה דג"ה קודם מיתת הבעל וכתב ע"ז הרא"ש דשמ' יודע הי' אצלם שבתוך ג"ח אפשר שיחזור החלב לאשה ולא אח"כ וכן הוא מסקנתו לדינא גם הריב"ש כתב בשם תשובת הר"ן הך הלוק' דג"ח ע"כ נרא עיקר כדכת הב"י לענין הדין שבפיסוק חלב להו' לא סגי' אלא דוקא אחר ג"ח והא דלא זכר הטור ג"ח היינו דלאו מלתא דפסיק' היא דהא כתב ב"י בשם הריב"ש שמ"ש הגאון ג"ח ס"ל שרובן נפסק חלבן אחר ג"ח אבל יש שפוסקת אחר חדש א' או ב' חדשים וא"כ נפרש דברי הטור מ"ש או שפסק חלבה פירושו שיעור הידוע' לו בפסיקת חלבה או ששכר' לו מניקת בחיי בעלה פירושו דאע"ג דלא נפק חלבה אלא דמרצון טוב שכרה לו מינקת בחיי בעלה כשיעור הפוסיקם חלב ולגירסא דושכרה נראה ג"כ דלא סגי בשכרה פחות מג"ח או שיעור פסיקות חלב' אלא ח"ק שחסר ואינה מניקתו לגמרי אפי' דבר מועט אלא ששכרה לו מניקת ומזה חיי הול' והיינו עכ"פ כשיעור פסיקת חלבה ואן להקשות לגי' זו דושכרה הא דנקט הטור בפי' בה"ב נראה כוונתו דאי לא כתב בח"ב רק אחר ושכרה ח"א דה"ק שאח' מיתת הבעל נפסק חלבה וקודם מיתת הבעל שכרה לו מניקת אפי' זמן קצר קמ"ל דבעינן נפסקה בחיי בעל דהיינו שיעור הפוסקים ועכ"פ ג"ח סגי בכל הנשים:

קודם שנתגרשה כו' זה דעת הרשב"א שמביא ב"י שיש חילוק בין גרושה לאלמנה ודיעה זו כתבו תוס' והרא"ש והמרדכי בשם רבינו שמשון וז"ל התוס' דפ' אע"פ דף ס' אומר רבינו שמשון דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדי להניק כדתניא לעיל ור"ת אומר דאסור' לינשא דתניא בפ' החולץ מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותנא ל"ש אלמנה ול"ש גרושה עכ"ל והביאו עוד ראיה לזה וכ"כ הרא"ש פ' החולץ בשם השאלתות ל"ש גרושה ול"ש אלמנה וא"כ צ"ל דרשב"א ס"ל כרבינו שמשון וא"כ לא היה הש"ע להביא כלל הך דיעה דסעיף זה כיון שפסק לעיל סעיף י"א בין אלמנה בין גרושה וכיון שבלשון הגמרא שאמר לא ישא מינקת חבירו נכלל בו אלמנה וגרושה ודאי אין חילוק ביניהם בשום ענין ומו"ח ז"ל מחלק בין גרושה לאלמנה לענין אם אין התינוק מכירה והיא אומרת שאינה רוצה להניק דבגרושה תינשא ואיני מכיר חילוק זה כלל דמאי איכפת לן באמירה דידה ודאי כל גרושה תאמר כן ומבטל תקנת חכמים שתקנו גם בגרושה: והב"י כתב וראיתי מורים כרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם על מי שיסמכו עכ"ל ובודאי אין לשם מורה להורות קולא בזה כמ"ש הב"י בשם ריב"ש אלא אם ניסת א"צ גט בזה דבזה יש לסמוך על הרשב"א:

צ' יום. נסתפקתי אשה שהיתה בחזקת א"א והביאה עדים שנתגרשה אבל אינם זוכרים אם עברו חדשי הבחנה אם לאו. אם היא נאמנת לומר שעברו חדשי הבחנה כנה"ג ע"ש:

בבית. כתב. הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה. וכן הדין במניקת כ"כ הח"מ ס"ק א' וס"ק ט' ע"ש. ושבות יעקב ח"א שאלה צ"ו חולק על הח"מ במניקת. וכתב דדוק' גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במניקת ומעוברת חבירו דקיל' טפי ע"ש גם הבה"י פסק דלא כח"מ בזה ע"ש והר"ם מטראני ח"ה ס"ס ר"ע. וכנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ו כתבו כח"מ ע"ש ועיין הרדב"ז סי' קצ"ב:

מפרישין. לא ביאר הש"ע אי גזרינן בגיורת אפי' אם הם קטנות או זקנות כמו גבי ישראל או לא ח"מ איש ואשתו שנשתמדו ואח"כ חזרו בתשובה צריך הבחנה וע"ל סי' ז' ס"ק ל"ד:

תחלה. ר"ל שלא נבעלה לבעלה תוך ג"ח. והיינו לפוסקים דס"ל בזנות צריכה להמתין לכן אשה זו שנאנסה דמותרת לבעלה ישראל מ"מ צריכה הבחנה אם לא נבעלה לבעלה תוך ג"ח אחרונים:

פלגש. אפי' להפוסקים דס"ל בזנות לא גזרו מ"מ פלגש היא קרובה לאישות:

הראשונה. אפי' אשתהי בגט השני בין כתיבה לחתימה מ"מ יש להחמיר אם לא (בצירף) [בצירוף] שאר דברים דא"א להמתין עיין ב"ש:

קידושין. מיהו אי ליכ' קול ולא היתה צריכה גט אלא הוא גירש מעצמו א"צ להמתין ב"ש:

מנדין אותו. עי"ן ב"ש ואם זנתה אין עונשין אותו אלא על הזנות ולא על הא דלא המתינה צ' יום ריב"ש סי' קי"א:

בשוגג. דוק' דלא ידע דמת בעלה תוך ג"ח או שהו' ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה בענין אחר הוי כמזיד ת"ה ב"ש. מה שלא הוזכר נדוי לגבי אשה דגם היא עברה על גזירת חכמים. משום דנידוי זה קיל והאשה קרובה יותר לשוגגת ובנידוי כה"ג שוגג כל דהו פטורה ראנ"ח סי' יו"ד בח"א. ואם נאמן לומר שוגג הייתי נראה דנאמן והראי' מסוגי' פ"ק בב"מ נאמן לומר מזיד הייתי ע"ש בתוס' ומינה דנאמן לומר שוגג הייתי עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ב:

דבכהן וכו'. בד"מ כתב אפילו אם קידש במזיד יש לסמוך על הרמב"ם דא"צ לגרש ובישראל יש להקל בשוגג ומ"ש כאן יש לסמוך מדברי המקילין לעיל קאי אפילו אם קידש במזיד ומ"ש כאן בישראל אין להקל ט"ס הוא וצ"ל יש לסמוך וכו' ב"ש. דלא (כמ"מ) [כח"מ] ע"ש. ובכל זה אין חילוק בין אם קידש ובין אם נשא ט"ז ובכל דינים אלו אין חילוק בין קטנה לגדולה אפילו קטנה שאינה ראוי' להוליד נמי הדין כן ב"ש:

במבוי. וכן הדין בכל איסורים דרבנן חוץ משבויה דהקילו חז"ל:

קידש וברח. ואם כנס וברח לדעת הרמב"ם הבריחה היא לכפר על האיסור שעשה מהני הברחה. ולשאר פוסקים דס"ל הבריחה משום דמגלה דעתו שאינה רוצה לכנוס א"כ אם כנסה לא מהני הברחה וי"א דמהני ב"ש. מעשה בא לידי בא' שקידש תוך חדשי ההבחנ' וגזרתי עליו שיברח ואמר שלא יוכל לברוח מפני סיבות רבות והוריתי שתברח האשה ובהכי סגי כנה"ג ע"ש:

חבירו. אפילו אם יש לה צימוק דדים. משא"כ במניקת חבירו אם יש לה צימוק דדים מותר ב"ש ע"ש ועיין בספר דבר שמואל סי' פ"ב ומהרא"ש סי' י"א ובתשובת עדות ביהוסף סי' ל"ט ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן צ"ה צ"ו. אלמנה א' ולה ג' ילדים והי' מעוברת ובן דודתה אלמון א' הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמון הנ"ל וציוה שיש' זה את זו כי הוא תקנות ילדיו כיון שהם קרובים והו' עשיר ועכשיו האלמון רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין כ"ד חודש עד כלות ימי מניקתה א"א לו לקיים צוואת המת להמתין כ"כ כי יש לו בנים וטיפולם מרובים. אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מניקת א' או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל. בתשובת שבות יעקב ח"א סימן צ"ה האריך בדין זה והעלה דיש צד להתיר ודוק' אחר ימי לידתה ע"ש ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק עליו עיין ס"ק י"ח. עיין בתשובת מהרא"ם סי' יו"ד ותשובת אמונת שמואל סי' ד' וצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז:

חבירו. אפי' אם הוא סריס דלא פלוג. וכן בשידוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה:

העיבור. כתב ט"ז אם כלו כ"ד חודש בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חודש העיבור ובגמר' אמרי' כד"ח ולא שנה אלא אם חודש העיבור הוא תוך החדשים אז מחמירין. עוד כתב כל מקום דיש צד להקל מצד אחר אעפ"י שאינו מספיק מ"מ מצטרפין הקול' לענין חדש העיבור דא"צ להמתין. ובדיעבד אם לא המתינה חודש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אוחו ב"ש:

בין שהיא גרושה. עיין תוס' יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה סתם מעוברת. ועיין ב"ש ס"ק כ' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף למ"ד ודו"ק:

במזנה. עיין בתשובת מהר"י סג"ל סי' ק"י ומהר"י ווייל סי' ע"ג ומהר"ם מטראני ח"א סי' רצ"ב ומהר"י קארו בתשוב' א"ה סי' מ"ב וצמח צדק סי' נ"ה וסי' ק"ד ובתשובת רשד"ם חא"ה סי' קל"ז. ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר ואין כאן חשש דלמעכר חלבה עיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' י"ב ובתשובת פנים מאירות סי' ע' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע"ג:

למניקה. איש א' שמת וציוה לאשתו המעוברת לכשתלד תשכר בנה למניקת ותקח לבעל וקצת רבנים רצו להתיר כי מחל לה. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט פסק לאיסור ע"ש וע"ל ס"ק י"ג מש"ש בשם שבות יעקב. אשה שמת בנה ולקחה בן אחרים להניק יכולה להנשא כיון שאינה אמו אינה בכלל התקנה שו"ת מקור ברוך סי' ה' ועיין פרח מ"א ח"א סי' צ"ד והרא"ש סי' י"א:

אפי' נשבעה. וה"ה משכון. ב"ש. אשה מעוברת שנתארמלה ולקחה שתי מניקות להניק הולד אפ"ה אינה יכולה לינשא תוך כד"ח הרא"ם ח"ב סי' יו"ד:

וי"א דאם נשבעה. ואם נתנה משכון צ"ע אי מהני בדיעבד אם כנס ב"ש:

צימוק דדים. אשה שגזרו הרופאים עליה שחלבה ארסיי והוחזק' בכך לפי שמתו שלשה ילדים הראשונים שהניקה וכן הוכיח הנסיון שאחר שנתנה בניה למניקת חיו ובהיותה מעוברת נתאלמנה וילדה ונתנה הולד למניקה כדרכה מחמת גזירת הרופאים פסק בתשובת חכם צבי שאלה ס"ד ס"ה דמותרת לינשא תוך כד"ח ע"ש וכ"פ בתשובת שבות יעקב ח"א סי' צ"ו:

בעלה. עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף כ':

בעלה. חדא היא שפסק חלבה ושכרו לו מניקת ב"ש:

למניקת ג"ח. ר"ל דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהוא שיעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח משא"כ בנפסק מחמת איזה סבה מהני אם נתנה בנה למניקה אפילו יום א' ב"ש ח"מ ע"ש. מניקה שלא התחילה להניק וילדה אחר מיתת הבעל אפ"ה אסורה להנשא ב"ש ע"ל ס"ק י"ג וס"ק י"ח מש"ש:

בעלה. וה"ה ג"ח קודם גירושין נמי רמ"א בתשובתו סי' קכ"א:

בגט. ואז אין מנדין אותו ולהרמב"ם מהני הברחה וא"ל לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוצי' בגט היינו אם ברח א"צ להוצי'. ואם כנס מעוברת והפילה עיין סי' קס"ד ב"ש:

כתובה אחרת. אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שיעבודה. ואם אמרה דרצונה להחזיר הכתובה עד שיחזיר אותה א"צ כתובה אחרת ח"מ ב"ש:

נשא וברח. ולכתחלה לאו שפיר עבד דברח ולא הוציאה. והא דכתב לעיל בהגה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל נשא לאו שפיר עביד אחרונים וע"ל ס"ק י"ב מש"ש ובריחה זו שירחוק נדוד עד שאינו יוכל לחזור תוך כד"ח ב"ש:

מעוברת. עיין ב"ש אם מנדין אותו:

לנשא. צ"ע אם יש לסמוך על דברי המקילין בכהן. ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן ב"ש:

איני מניקה. ע"ל סי' פ' מש"ש:

התחילה. הג"ה זו אין כאן מקומה אלא קאי על אשה שילדה בעת מיתת בעלה ואין רצונה להניק כלל מ"ה היא בכלל מניקה ואסורה להנשא עד כד"ח ומכ"ש אם היא מעוברת בעת מיתת בעלה דאסורה עד כד"ח אחר הלידה עיין תשובת ריב"ש סי' תש"ג ב"ש וע"ל ס"ק כ"ד וס"ק י"ח וס"ק י"ג מש"ש:

כלל. בתשובת אמונת שמואל סי' ג' פסק דבאלמנה נמי משכחת לה דאינה חייבת להניק כגון שהיא עשירה והכניסה לו שתי שפחות או היכא דאין לה מזונות וב"ש חולק עליו ע"ש וכן בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק ג"כ על תשובת אמונת שמואל בפלפול יפה מאוד ומתוך דבריו שם העלה הא דהתיר אם נתנה בנה למניקה קודם מיתת בעלה וכו'. ר"ל שנתנה למניקה שהיא פנוי' אבל מניקת נשואה מאי אולמא וכו' דילמא המניקת מתעברה ויתעכב חלבה ומי ימסמס הולד בביצים ע"ש:

לגרושה. ר"ל דלא כהרשב"א בעל דיעה א' שכתב בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שיתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא. ב"ח פסק גרושה מותרת היכא דהולד אינה מכירה והיא אינה רוצה להניק. וט"ז מחמיר בכל ענין ב"ש:

כל אשה כו'. כת"ק וכן אמרינן בגמ' שם אמימר שרא כו' והלכתא כו':

תשעים יום. כ"מ שם דקאמר אמימר כו' וכן אמרו בירושלמי שם רב אסי אמר תשעים יום שלימים שמואל אמר הן ועיבוריהן:

ומיום כתיבה כו'. שם והלכתא כו' והעידו סה"ת והג"מ שכן הגי' בכל הספרים הישנים וכן אמרו בירושלמי פ' החולץ הלכה י"א דתני לה ר"ח בשם ר"מ החולצת מונ' משע' מיתה היוצאת בגט מונ' משעת נתינת גיטה ר' חנינא אמר משעת נתינת גיט' ר"י אומר משעת כתיבה רב ושמואל רב כר"ח ושמואל כר"י כו' והלכה מונה לגט משעת כתיבה אם לא נתייחד עמה. וכן רב אשי ס"ל בגמ' כן:

וי"א כו'. כספרים דל"ג (והלכתא) והלכתא כרב באיסור':

וגזירת כו'. כמ"ש דר' יוחנן הדר ביה ופ' כר"מ וכר' ישמעאל וכן בפ' אע"פ פ' שמואל כר"מ וכן בספ"ד אחים:

ואפילו נתגרשה כו'. במתני' שם:

ואפי' בעלה כו'. כמו חבוש בב"ה וכן מ' בגיטין י"ח א' השולח כו'.

או סריס. כמו עקרה ואיילונית.

ואפילו בתולה כו'. מתני' וכמו שמפרש בגמ' שם מ"ב ב' הי ניהו כו':

יבמה כו'. דלא גרע מארוסה והיא קרובה לביאה יותר מארוסה ודוקא חלצה א"צ להמתין דחליצה מוכחת עלי' כמו בממאנת תוספת שם א' ד"ה אחר כו':

נתעברה כו'. כנ"ל דל"פ וכמו במפלת לאחר מיתה:

מחזיר כו'. ממש"ש מתיב רבא לפיכך כו' ואם איתא מאי פריך הא ע"כ ס"ל דגיורת נשואה בעלמא צריכה להמתין וכמ"ש בס"ה ונשואים בגיותן אינן כלום וה"ל מחזיר גרושתו וכ"מ בנדרים ע"א ב' ואהדר' ביומי וכ' הר"ן שם ואהדרה ל"ד כו' אבל הריטב"א כ' דנקט אהדרה משום דבאחר אסור עד צ' יום ומתני' שם ר' אחא כר' יהודה ור"י ביבמות:

שהיו נשואות כו'. כ"כ המ"מ וכל מ"ש בב' סעי' אלו עד וה"ה לשבויה הוא לשון הרמב"ם וכ' המ"מ דפסק בכולם כר' יוסי כמש"כ הרי"ף אלא דקשה לו ממ"ש לפיכך גר וגיורת אלא דשם מיירי בנשואה אבל כאן איירי בזנות כמ"ש בגמ' שם והשמיט הרמב"ם שפחה וכן גר וגיורת בזנות כיון דקי"ל כר' יוסי אפילו במזנה ישראל א"צ להמתין כ"ש בהם דהא שמואל כר' יהודה ס"ל במזנה וס"ל כר' יוסי בגיורת ושפחה משוחררת והנ' כח דר' יהודה אתא לאשמעינן בגיורת:

וה"ה לשבויה. כי זה לאפוקי מדעת הרא"ש כמ"ש למטה:

וי"א כו'. כמ"ש הרז"ה והרא"ש דבגיורת ומשוחררת ה' כר' יוסי ובשבויה ואנוסה מפותה ומזנה ה' כר' יהודה דהכי ס"ל שמואל וכלישנא בתרא ומדהזכיר גיורת ומשוחררת ושבקיה לשבויה ש"מ דבה' כר' יהודה ס"ל:

אם הם כו'. דבקטנות א"צ להמתין ללישנא בתרא אף בישראל:

אשה שנאנסה כו'. ממתני' דשם ומפרישין אותן כו' ואף לדעת הרי"ף והרמב"ם שפ' כר' יוסי ממתני' הנ"ל ואף שי"ל דממתני' אין ראיה דשם א"ל אשה מהפכת כיון דסבורה בעלה הוא מ"מ בירושלמי מ' אף לר' יוסי שאמרו שם רבא בשם ר' ירמיה אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים והא תנן מפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברת הן שנייא הוא הכא מפני תיקון הולד ר"ל דוקא בחששא דלהבחין שהוא מדרבנן תלינן שמהפכת משא"כ בחשש ממזרות דאורייתא וז"ש שנאנסה תחת בעלה:

אם לא כו'. כההיא דמתני' הנ"ל:

פלגש כו'. דכאן ל"ל דמהפכת שהיא רוצה להתעבר והוי כההי' דמתני' כנ"ל: יט) י"א כו' וי"א כו' וכן כו'. תוספת גיטין צ"א ד"ה והלכתא כו':

המקדש כו'. דע"כ ל"פ אלא בברח ומפ' הרמב"ם דא"צ להוציא רק שמנדין אותו שעבר על גזירת חכמים:

וי"א כו'. כ"כ רש"י שם וכל המפרשים וכמו במעוברת ומניקת שם:

ודווקא כו'. וכמ"ש בפ' הנזקין לר' יהודה דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד וכאן משום קנס' כמ"ש רש"י ותוספת שם ד"ה מי עביד כו' וכן אמרינן בפ"ק דשבת היתה ידו מלאה כו' ועמ"ש בא"ח סי' שי"ח ובת"מ סי' כ"ה וי"ד סי' ק"י:

ויש מחמירין כו'. ממש"ש מי עביד רבנן תקנתא וודאי תקנתא לרשיע' לא עבדינן:

ונראה כו' ובישראל כו'. כמש"ש בשלמא התם כיון דאיכא כו' אע"ג דאין הלכה כרבנן סמכינן עלייהו בכהן ולא בישראל

אדברי המקילין. ר"ל אדברי הרמב"ם אפילו במזיד:

גרשה כו'. עמש"ל סי' י"א ס"ז:

לא כפו כו'. כ"כ מהר"ם ורשב"א שלא כדעת הראב"ד דקנסינן ליה ממש"ש ר"מ ור"א אמרו דבר אחד ואם איתא הא רבנן נהי ס"ל כוותיה שאמרו יוציא בגט אלא דרבנן ל"ל קנס' ול"ל יוציא אלא כ"ז שיש חששא דחלבא משא"כ ר"א דאף אח"כ שהיא בהיתר קניס ליה משום שנשא בתחלה באיסור וכמו ר"מ דאסר אף אח"כ:

ולומדין כו'. כן דקדקו מרש"י שם ד"ה ערוקי' כו' וע' רא"ש:

יש מי כו'. שלא יבוא לידי איסור:

ולא נראה כו'. גם מרש"י שם ל' מ' כן שכ' דגלי כו':

ולא יקדש. כתובות ס' לא תארס כולי ושם ובפרק החולץ חוץ מיום שנתארסה וה"ה למעוברת כמ"ש סתם מעוברת למניקה כו':

דהיינו. דחדש מ' כפי מה שקובעין אותו כמ"ש בפ"א דר"ה ובעירובין רצו חודש כו' ובפ' המדיר (כתובות ע"א א)' רבא אמר חודש מלא כו' וכתי' ראשון של תוספת שם ד"ה רי"א כו' ואור"י כו' וכ"כ הפוסקים:

וחודש העיבור כו'. מדלא קאמר שתי שנים וכן בכל הסוגיין דכתובות שם ובפ"א דנדה אמר הכל כ"ד חדשים ועבב"מ ק"ב א' המשכיר בית לחבירו לשנה כו':

וי"א. דבגיטין ע"ה ע"ו אמר מניקתו שתי שנים:

בין כו'. לאפוקי ר"ש הזקן דס"ל גרושה א"צ להמתין כיון דא"צ להניק כמ"ש בפ' אע"פ נתגרשה אינו כופה וסתר ר"ת דבריו חדא דגם אלמנה אם אמרה איני ניזונה ואיני עושה א"צ להניק וכמש"ל סי' י"ג ועוד דסתמא קתני ועוד דלטעם הראשון משום דחס' ע"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה וא"כ אפילו לטעמא דחלבא נמי אין חילוק דאין חוזר בו אלא מהטעם בלבד תוספת שם ושם:

בין שהיא מזנה. ג"כ מהאי טעמא הנ"ל דאין חילוק אע"ג דאין מי יכוף למזנה וכמו בגרושה וכ"ש הוא וכמ"ש בהג"א שם דבגרושה כ"ש שבושה לבוא לב"ד וכ"ש במזנה:

ויש מקילין במזנה. היינו כדעת הר"ש הזקן ואף דבהגמ"ר שם מ' אף לדעת ר"ת כבר סתם שם דבריו דאין נראין כלל ואע"ג דהרב ס"ל כר"ת שהרי לא כתב בגרושה כ' במזנה כמ"שו ויש להקל כו':

אפי' נשבעה כו'. ר"ל ול"ד להא דריש גלותא שם כמ"ש בפ"ד דברכות י"ר שיהא מורא כו' ולואי כו' מהר"מ:

וי"א דאם כו'. מהא דר"ג כנ"ל ודוקא בדיעבד אבל לכתחיל' לא סמכינן ע"ז שם אבל כל הפוסקים חולקים ע"ז ועמ"ש למטה:

אפילו אם נשבעה כו'. ר"ל מ"מ ל"ד לר"ג כמ"ש שם בסוגיא ואת לא תסברא כו' הרי שהיתה רדופה כו' ור"ל דל"פ וה"ה כאן והא דריש גלותא שאני דמיפרס' מילתא וכמו מת דמותר משא"נ בכה"ג דלא מיפרסם כמו ר"ג שהיה יחיד בדורו ואף שם לא התירו אלא להני דבי ר"ג אבל לא לאחרים ישבעו לר"ג וכמו קטנה ועקרה דאין הכל יודעין ואתי לאיחלופי:

וכן אם גמלתו כו'. דוקא מינקת אמרו ועתוס' שם בכתובות ד"ה ואר"נ כו' משא"כ כאן דליכא למיגזר:

ג' חדשים כו'. דבזה הזמן פוסק החלב ממנה:

לא הניקה כלל. משא"כ אם היתה ג"כ מניקתו אפילו לפרקים. שם:

עבר כו'. מש"ש בתוך ג"ח:

ויוציא כו' אפילו כו'. גמרא שם:

וצריך כו'. ול"ד לשנים בפ"ט שם דשם אסור עולמית ועוד דשם היא מרגילתו משא"כ כאן דסתם אמא חסה על ברא רא"ש:

ויכתוב כו'. דנמחל שיעבודו ב"י:

נשא וברח כו'. רמב"ם וכמש"ש טרוקי' מסתיי' וה"ה כאן ולפ"ד הרשב"א ומהר"מ דלעיל ס"י אפילו לא ברח אלא לדעת הרמב"ם מנדין אותו על שעבר על דברי חכמים כנ"ל משא"כ לפירו' רש"י והפוסקים דאין מנדין אותו לאחר זמן שא"צ להוציא:

ואם קידש כו'. רמב"ם שם וכדעת הר' יוסף שם בתוס' מדקאמר בכתובות שם לא תארס ולא תנשא דלכאורה כ"ש הוא אלא דה"ק אף אם אירס לא תנשא מ' דא"צ להוציא וכן ממ"ש ביבמות שם דיקא נמי דקתני יוציא והקשו בתוספת שם דהא בסוטה כ"ד אמרינן יכול הוא להפרישה כו' ותי' שם דשם דשאני כיון בלא"ה אסור ליה מדאורייתא א"צ להוציא וה"ה בקידש דכלה בלא ברכה אסורה וכמש"ל ר"ס נ"ה:

וי"א כו'. תוספות שם סתר דבריו דמסוטה אין ראיה דאסורא ליה מדאורייתא משא"כ כאן תרווייהו דרבנן ומהא דכתובות י"ס גורסין להיפך ואף לגי' משום ר"י תני לה דאף לינש' מותר לאחר י"ח חודש:

אלמנה כו'. דמניקה משום דמעשה ידיה ליורשים כ"ז שהי' ניזונת כמ"ש בפ' אלמנה והיא יכולה לתבוע כתובתה כ"ז שתרצ' ולומר איני ניזונית ואמרינן בירושלמי ר"פ אלמנה ניזונית אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי שומעין לה וז"ש ואין חילוק כו':

ז"ש בגרושה כו'. הוא דעת הרשב"א וכדעת ר"ש הזקן כנ"ל:

ויש כו' ומ' כו'. הוא דעת ר"ת כנ"ל: