שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או - טור חושן משפט סימן ת״ג

שמין השברים בנזקין שאם שיבר לו כלי אין אומרים יתן לו כלי שלם וכו' מימרא דשמואל בפ"ק דב"ק (יא.):

ומ"ש וכן אם המית שור יתן מה שנפחת מחמת המיתה ותשאר לו הנבילה שם: ומ"ש ושמין אותה כמה שהיתה שוה בשעה שנודע לו ההיזק.

ומ"ש ואם נפחתה בין שעה שנודע לו להעמדה בדין ההפסד לניזק וכו' בפ"ק דב"ק (י:) דריש מקרא דפחת נבילה דניזק הוי ופי' רש"י דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק ואם הסריח ופחת דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פסידא דניזק הוא ומשלם ליה מזיק מה שההיזק הוי יתר על הדמים שהיתה הנבילה שוה בשעת מיתה:

ומ"ש אע"פ שהטורח על המזיק וכו' פלוגתא דתנאי בפ"ק דב"ק (יא.) ופסקו הפוסקים כמ"ד טורח נבילה על המזיק:ומ"ש מ"מ משנודע לו לניזק הו"ל להשתדל בו ולהעלותו וכו' פשוט הוא:

ומ"ש וה"ה אם הוזנה בין שעה שנודע לו כהעמדה בדין אין שמין כשעת העמדה בדין וכו':ומ"ש ואם השביחה כגון שבשעה שנודע לו היתה שוה ק' ובשעת העמדה בדין שוה ק"כ דחולקין ואם הוא מועד משלם לו צ' ואם הוא תם מ"ה בפרק המניח (בבא קמא דף לד.) פלוגתא דר"מ ור' יהודה ופסקו הפוסקים כרבי יהודה דאמר הכי:ומ"ש אבל אם השביחה כ"כ עד שאם יטול חלק בשבת יענה יותר מהיזקו וכו' בהא ודאי לא שקיל שבחא שאין לו להרויח בפרק הנזכר (שם):

שמין השברים וכו' מימרא דשמואל פ"ק דב"ק (דף י"א) וע"ל בדין זה סימן שמ"ד ס"ד וסוף סימן שנ"ד באריכות ועיין עוד בסימן שס"ב ובסימן שפ"ז:

ומ"ש וה"ה נמי אם הוזלה וכו'. לא ידעתי מנין לו זה ואפשר דלמדו מדין גנב בהמה או כלי והוזל בין גנבה והעמדה בדין דמשלם הקרן כדמעיקרא כדלעיל בסימן שנ"ד ס"ד וה"ה גבי נזקין דהוזלה כדמעיקרא בשעה שנודע לו מיהו בנ"י פ"ק דקמא (דף ו' ע"א) בדפוס גדול כתב ע"ש הרמ"ה דאפי' לא נודע לו הזול ההפסד לניזק הוא חדא דלא ידע דזילא ולאו פשיעותא היא ועוד דכיון דאיתא לנבלה בעין ישיב לבעליו והמת קרינן ביה ולא חמיר מגזלן דאע"ג דשהייה גביה עד דזילא כי אהדרה פטור דוהשיב את הגזילה אשר גזל קרינן ביה עכ"ל:

שמין השברים כו' [מציין הסימני' כמו בב"ח]:

שמין אותה כמה שהיתה שוה כו' שם דף י' דריש לה מקרא דפחת נבילה דניזק הוה ע"ש ודקדק וכתב משעה שנודע לו דחזי היה לו למכרה משא"כ קודם לכן:

אע"ג שטורח הנבילה הוא על המזיק שם פלוגתא דתנאי ופסקו הפוסקים כמ"ד כן ויליף לה מדכתיב כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו ודרשינן כסף ישיב והמת שגם המת חייב ליתן ליד הניזק:

וה"ה נמי אם הוזלה פי' לעיל מיירי בנפחתה וכאן אמר אם לא נפחתה אלא שהוזל הדין ג"כ כן: ובשעת העמדה בדין שוה ק"ך מיתורא דוגם את המת יחצון (דהו"ל למכתב ואת המ"ת יחצון) נפקא ליה לר"י דקיי"ל כוותיה שם דף ל"ב שהמזיק נוטל חלק בשבח ואע"ג דאם נפחתה אין לו חלק בפחת מ"מ התורה חסה על המזיק שלא יצטרך לשלם כ"כ עבור שורו ע"ש בגמרא ורש"י שמפרש כן: ואם הוא מועד משלם לו כו' פי' יתר על שיעור שבחו דהוא י' ועבד"ר: ואם הוא תם מ"ה דלעולם השבח נשבח כפי ערך הדמים שהיה שוה תחלה דהרי נבילת גוף הבהמה דמעיקרא השביח אלא שהמזיק נעשה בה שותף ונוטנ חלק בשבח ולכך במועד דנעשה שותף בחצי דמי הבהמה דמעיקרא מש"ה נוטל ג"כ חצי השבח דהיינו י' זוז ובתם דאינו נעשה שותף כ"א ברביעית דמי הבהמה דמעיקרא אינו נוטל בשבח ג"כ אלא רביעית וק"ל: שור שוה ה' סלעים היינו עשרים זוז והנבילה שוה שלשים זוז דהוקרה משמתה ועמדה על ל' זוז בהא ודאי לא שקיל שבחא שאין לו להרויח אבל מ"מ חצי נזקו ג"כ א"צ ליתן לו דא"ל לא אפסדתיך כלום וכן מוכח שם בסוגיא כמ"ש בדרישה ול"ד להאי דינא שכ"ר בסמוך ר"ס ת"ד דאף שהשביח השור ואין היזק לניזק אפ"ה צריך המזיק ליתן לו חצי דמי היזקו דמעיקרא דשאני התם דאלמלא שהזיקו היה נשבח טפי אותו שבח עצמו וכמ"ש שם ודוק ועד"ר: