דין קניית קרקע בחזקה - טור חושן משפט סימן קצ״ב

בחזקה כיצד מכר או נתן וכו'. בפרק חזקת תנן (בבא בתרא דף מ"ב) אבל בנותן מתנה נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זה חזקה והרא"ש כתב דה"ה למוכר כלומר דלאו דוקא נותן ומשום דבעין יפה נותן אלא אפילו מוכר דבעין רעה מוכר וכדקאמר תלמודא לשם האי טעמא גבי חזק וקני אליבא דרב והביא הרא"ש ראיה לדבריו דה"ה מוכר: וכתב הרמב"ם שצריך גם כן וכו'. הב"י הקשה דלא משמע הכי ברמב"ם ע"ש ונראה דדעת רבינו הוא דברמב"ם מוכחא טובא דס"ל הכי שהרי בפ"א ממכירה כתב וז"ל כיצד בחזקה וכו' כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא והוא שיועיל במעשיו ה"ז קנה וכולי כיצד המחזיק בגדירה כל שהוא קנה כגון שהיה שם גדר והיו עולין בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולין אלא בדוחק ה"ז הועיל וקנה וכולי והשתא כיון שלא בא הרמב"ם אלא לפרש מ"ש בתחלה והוא שיועיל במעשיו כיצד הועיל בכל שהוא ופירש דהועיל במה שהוסיף על הגדר שאין עולין אלא בדוחק א"כ לא היה צורך לכתוב והשלימו לעשרה כיון שאין בזה פירוש למ"ש תחלה והוא שיועיל במעשיו ותו דאי איתא דלאו דוקא עשרה קאמר א"כ נראה כאילו סותר את דבריו דבתחלה אמר כל שהועיל במעשיו איך שיהיה ואח"כ אמר והשלימו לי' אלא ודאי גם זה הוא מכלל הפירוש דאע"פ שהועיל במעשיו דאין עולין אלא בדוחק צריך ג"כ דהשלימו לעשרה שהוא שיעור שנתנו חכמים לגבהה של מחיצה אבל בתלמודא שפיר איכא למימר כפירשב"ם דשמואל אורתא דמילתא נקט וליכא קושיא אבל מ"ש רבי' וכ"כ הרא"ש צ"ע דהלא הרא"ש כתב מימרא דשמואל כמו שהיא בגמ' ולא פירש כלום ונראה דכך היא הצעת דברי רבי' דכיון דהרמב"ם כתב דצריך ג"כ דהשלימו לי' א"כ בע"כ דמפרש בדשמואל דלאו אורחא דמילתא נקט אלא דוקא נקט לפי זה ודאי צריך לפרש דהרא"ש נמי דכתב לההיא דשמואל בסתם סביר אליה כהרמב"ם דאם לא כן כיון דראה הרא"ש להרמב"ם דמפרש לדשמואל דדוקא קאמר היה לו לפרש דלאו דוקא קאמר דלא כהרמב"ם ומדלא פי' אלמא דסבירא ליה כהרמב"ם ובהכי מתיישב דל"ק אמאי כתב רבינו וכ"כ הרא"ש ולא כתב ג"כ שכ"כ האלפסי שהרי לשון הרא"ש בזה כלשון האלפסי אבל למאי שכתבתי ניחא דבאלפסי איכא למימר דס"ל כי"א דאורחא דמילתא נקט אבל באשיר"י קשיא כיון דראה להרמב"ם הו"ל לפרושי לאורויי דליתא לדהרמב"ם כדאמרן:

ונעל פירשב"ם וכו'. תימה דכאן מדבר רבינו במכר או נתן לו בית או שדה ולא איירי בזוכה בנכסי הגר אלא לקמן בסי' ער"ה וא"כ למה כתב ע"ש רשב"ם דבסגר דלת לא קנה הלא מפורש בפירוש דבנכסי הגר דוקא לא מהני אבל במשכיר ומוכר משמע דקונה בסגירת דלת דאפי' כשמסר לו לשוכר ולוקח את המפתחות בלחוד קני כ"ש בסגר את הדלת ונעל במפתח ונראה דרבינו למד מפירושו שאמר אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה דאין זה אלא מבריח ארי דכיון דטעמא דהו"ל מבריח ארי היינו לומר שאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו והו"ל משיב אבידה א"כ לפ"ז שוכר ולוקח נמי לא קני דאינו אלא מבריח ארי והא דנקט רשב"ם בנכסי גר אינו אלא לומר דבנכסי גר לעולם אינה חזקה ואפילו שהמפתחות גם כן בידו ונועל ופותח בהם והשתא ניחא דהקשה רשב"ם על זה מהך דפסחים דכשמסר לו מפתח הו"ל בחזקת שוכר וה"ה לקנותו וא"כ בנכסי הגר דג"כ אית ליה המפתחות וסוגר ופותח אמאי לא קני ומתרץ ה"מ מוכר ומשכיר לחבירו אבל בנכסי הגר מי מסר לו המפתחות שיקנה הילכך צריך בנין כל שהוא עכ"ל פירוש לפירושו דבנכסי הגר ליכא מסירת מפתחות וא"כ ליכא קנייה אלא בסגירת דלת במפתח ובהא לא קני דהו"ל מבריח ארי אבל בשוכר ולוקח שפיר איכא קנייה במסירת מפתח כשמוסר לו המשכיר והמוכר לקנותו אבל היכא דלא מסר לו המפתח אלא שסגר הדלת ונעלה במסגרת אע"פ שמונע כל אדם מליכנס בו לא קני דהו"ל מבריח ארי ומדברי ב"י מבואר ג"כ שכך היה מפרש שהרי כתב וז"ל ומשמע מדברי רשב"ם דבנעילת דלת לא קנה בין שוכר בין קונה בין זוכה בנכסי הגר עכ"ל גם בהרא"ש פרק חזקת מוכח הכי דהביא פי' רשב"ם דסגירת דלת במפתח לא קנה בנכסי הגר והקשה עליו מהך דהזורק תיזיל איהי ותיחוד ותפתח דאלמא דבנעילת דלת לחודיה קנה וכו' ואי רשב"ם לא אמר אלא בנכסי הגר אם כן לא קשה מהך דהזורק דדעת אחרת מקנה אותה אלא ודאי בנכסי הגר דנקט רשב"ם לאו דוקא וכדפי' ודברי הרא"ש בזה הן הן דברי התוס' לשם וכך הם דברי רבינו דלרשב"ם סגירת דלת לא קני כלל ומסירת מפתח קני לשוכר ולוקח: כתב ב"י ותימה על רבי' שכתב בסי' ער"ה דלא קנה בהעמדת דלתות וכאן כתב דבהעמדת דלתות לבד קונה ואע"ג די"ל דשאני הכא דאיכא דעת מקנה מ"מ מנ"ל לרבינו לפלוגי בהכי עכ"ל ולפעד"נ הדבר פשוט שכך הוכיח רבי' מדברי הרא"ש לשם דלאחר שכתב להוכיח דנעילת דלת לחוד קנה הקשה מהך דהבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד בה דלתות קנה דמשמע דבנעילה לחודא לא קנה אם לא שגם הדלתות העמיד דאין נראה לפרש דקני בהעמדת דלתות לחודייהו בלא נעילה דמ"ט לא קני קמא משום דליבני בעלמא הוא דאפיך לפי שיכול אדם ליכנס דרך הפתח ואם כן העמיד דלתות לא יועיל מה"ט דמה עשה עדיין יכולין ליכנס כל זמן שלא נעל ונ"ל די"ל דה"ה נמי דבנעל בלא העמיד נמי קנה והא דנקט והעמיד לו דלתות אורחא דמילתא נקט דהעמיד דלתות הוא הנועל ואם איתא דקמא העמיד הוה נמי נעל וקנה ומתוך פי' רשב"ם משמע שתיקון מנעול כדי לנעול אע"פ שלא נעל קנה כיון שאין מחוסר אלא נעילה הכי נמי בהעמדת דלתות קני בלא נעילה עכ"ל ולכאורה דבריו סותרין זא"ז דתחלה כתב דאין לפרש דקני בהעמדת דלתות לחודייהו בלא נעילה וכו' משמע דדבר פשוט הוא דלא קני ואח"כ כתב בהיפך דקני ותו דהיאך אפשר דבהעמדת דלתות לחודא קני דאם כן קשיא מ"ט לא קני קמא וכולי כדכתב הרא"ש תחלה ומפרש רבינו דתחלת דבריו אינם אלא בנכסי גר דקמא דבנה פלטרין לא קנה ואותו שהעמיד דלתות קנה ומאי אולמיה דבתרא מקמא הלא גם בתרא לא עשה כלום דעדיין יכולין ליכנס כל זמן שלא נעל אלא בע"כ צ"ל דה"ט דקנה בתרא משום דהעמיד דלתות וגם נעל וא"כ קשה על מ"ש תחלה שנעילת דלת לחודה קנה בכל מקום ומתרץ דה"ה נמי בנעל בלא העמיד דלתות נמי קנה כולי אבל העמיד בלא נעילה לא קנה בנכסי גר כדכתב דאין לפרש דקני בהעמדת דלתות לחודייהו וכולי ומ"ש אח"כ הרא"ש ומתוך פירשב"ם וכו' הוא מילתא אחריתא דמה שפירשב"ם דתיקון מנעול קנה בלוקח ושוכר או מקבל מתנה משמע מדבריו דאע"פ שלא נעל קנה שהרי כתב זה לשונו א"נ שקבע מנעול בדלת לנעול בו דהיינו בנין עכ"ל דמדלא כתב שקבע מנעול בדלת ונעל בו אלא כתב לנעול משמע מתוך פירושו אע"פ שלא נעל בו ופשיטא דאין זה בנכסי הגר דכיון דהעמדת דלתות בלא נעילה לא קני דמה עשה כיון שעדיין יכול אדם ליכנס בו ה"ה תיקון מנעל בלא נעילה אלא ודאי דלא פירשב"ם כך אלא לומר דהכי הוי דינא דלוקח ושוכר ומקבל מתנה דתיקון מנעול בלא נעילה קנה כיון שאין מחוסר אלא נעילה אם כן הכי נמי בהעמדת דלתות קני בלא נעילה גבי לוקח ושוכר ומקבל מתנה וזה הוא דרך לימוד ישר דלמד רבינו מדברי הרא"ש דבנכסי גר לא קנה בהעמדת דלתות בלחוד דליבני בעלמא הוא דאפיך וכולי ובלוקח ושוכר כתב כאן דקונה בהעמדת דלתות לחוד ונתיישבה הקושיא שהקשה ב"י על דברי רבינו גם נתבארו דברי הרא"ש בביאור יפה דלא כמו שהבין ב"י מדבריו לחתכם ולעשות מהם שתי לשונות ושרי ליה מאריה אלא הדבר ברור דכאן כתב רבי' דין לוקח ושוכר ומקבל מתנה וכדמוכח מתוך פי' רשב"ם דבהא מילתא לא חלקו עליו לא התוספות ולא שום אחד משאר הגאונים ולקמן בסימן ער"ה כתב בנכסי הגר וכדמוכח מהך דהבונה פלטרין בנכסי הגר וכמ"ש הרא"ש בפרק ח"ה והוא מדברי התוס' בפרק הפרה (בדף נ"ב) בד"ה כיון שמסר לו המפתח:

והרמב"ם כתב נעילה וכו' ואיני מבין דבריו מה צריך לפתחו אחר כך. ונראה דקשיא ליה לרבינו דמלישנא דמתני' דתנן ונעל כל שהוא דלפי פי' ר"י והרא"ש דבסגירת דלת ונעילתו שמסגירה כל שהוא קנה משמע ודאי דא"ל לפתחו והב"י כתב שני תירוצים האחד דבעינן פתיחה כי היכי דלוכחא מילתא שנעל לשם קנין ולא לשם שמירת הבית תירוץ שני רבותא קאמר דאפילו חזר ופתחו כמו שהיה נמי קנה וראשון נראה עיקר דדוקא קאמר הרמב"ם חזר ופתחו וכך פי' הרמב"ן והרב המגיד לדעת הרמב"ם וראייתו מדקאמר פ' הזורק תיחוד ותפתח וכ"כ הרא"ש בפרק הזורק לאידך שינויא ונראה לפע"ד דאף לפי זה היכא דהיה נעול ופתחו וחזר ונעלו דכ"ש דקנה דאיכא תרתי חדא דמוכחא מילתא שהוא לשם קנין דאל"כ למה פתחו וחזר ונעלו הו"ל להניחו נעול כמו שהיה אלא בע"כ שעשה כך לשם קנין. אידך שהוא מחזיק בנעילה זו שאין אדם יכול ליכנס וע"כ נעלו לאחר שפתחו ולא הניחו פתוח דזה הוה תיקון לבית:

והך חזקה וכו'. בפ' חזקת: ומ"ש בין במכר בין במתנה. כלומר דהשתא ומה במכר דיהיב זוזי בפניו אין שלא בפניו לא כ"ש במתנה דלא יהיב זוזי ה"א בגמרא אליבא דשמואל:

ורשב"ם כתב דמסירת מפתח נמי קונה. שם בפ' חזקת ואיחר רבינו דברי רשב"ם בזה לפי שהשיג עליו ולא נהירא דלא אהני מסירת מפתח אלא לענין דלא צ"ל חזק וקני לכך הקדים לכתוב דין חזק וקני. ובמה שפי' רשב"ם דמסירת מפתח קונה קנין גמור השיגו עליו כל המפרשים מהך דפ' הפרה דאיתא להדיא בגמרא דלא מהני אלא לענין זה דלא צ"ל לך חזק וקני ולפע"ד נראה ליישב דבריו דנסמך על הירושלמי דפ"ק דקידושין דאיתא התם דמסירת מפתח קונה כמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין (דף תרכ"ח ע"ב) וכדי ליישב דל"ק מתלמודא דידן דלא מהני אלא לענין דלא צ"ל לך חזק וקני ס"ל לרשב"ם דתלמודא דידן מיירי בדמסר ליה מפתח בסתם אבל בדמסר ליה בפירוש לשם קנין קונה קנין גמור והא דפריך בפ' הפרה ה"ד אי בכספא ליקני בכספא וכו' לא הו"מ לאוקמי דמסר לו מפתח לשם קנין בפירוש משום דא"כ הכי הו"ל למימר לריב"ל המוכר בית לחבירו ומסר לו המפתח קנה דהוה משמע דעיקר קנין הוי במפתח והיינו בשפירש לשם קנין ומדלא אמר הכי אלא אמר כיון שמסר לו המפתח קנה משמע דהקנין הוא בדבר אחר ומיד שמסר לו המפתח בסתם קנה אע"פ שלא מסר ליה בפירוש לשם קנין דכבר קנה הבית בדבר אחר ומסירת המפתח בסתם אינו אלא כאילו א"ל לך חזק וקני:

וכן בבור וכו'. גם זה בפרק הפרה מימרא דר"א והא דכתב רבינו וכן בבור וכו' נראה דר"ל דכי היכי דמחלק רשב"ם גבי מפתח לריב"ל בין מסרו בפירוש לשם קנין למסרו בסתם כדפי' בסמוך כך הוא הדין במסר לו כיסוי של בור דאיכא לחלק בין מסרו סתם למסר בפירוש ודכוותיה לשאר פוסקים דמפתח לא מהני אלא לענין לך וחזק וקני ה"נ במסר לו כיסוי לבור:

ומ"ש וכן אם תיקן בה שאר מיני תיקונין וכו'. אדלעיל קאי דלאו דוקא נעל וגדר ופרץ תנן והיא מימרא דרב אסי א"ר יוחנן בפרק חזקת והטעם משום דבעינן מידי דמועיל לקרקע:

ומ"ש אבל בהילוך וכו'. פלוגתא דתנאי בברייתא פרק המוכר פירות והלכה כחכמים לגבי ר"א דאין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק: ומ"ש ואם מכר לו דרך וכו'. שם מימרא דר"י בר חנינא מודים חכמים לר"א בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כלומר אם מכר לו דרך כדי לזרוע לו פשיטא דאין נקנה בהילוך דמה לי מכר לו שדה מה לי מכר לו דרך מ"מ אין הקרקע ניקנית לו להשתמש בה בזריעה או תשמישים אחרים עד שיחזיק בגוף הקרקע והילוך אינו חזקה אלא הכא מיירי דמכר לו דרך דלא נעשה לשום תשמיש אלא להילוך בלחוד התם הוא דקונה בהילוך וזהו שכתב רבינו ואם מכר לו דרך שתשמישו להילוך וכולי כלומר ולא להשתמש בו תשמיש אחר כגון לחרשו ולזרעו אלא להשתמש בו בהילוך בלבד התם הוא דקונה בהילוך דדרך הנאת המעשה קונין אותו והכי משמע מפירשב"ם וניחא נמי הא דצריך לפרש וכמה שיעור רוחב הדרך שקונה בהילוך כשמכר בסתם ולא פי' כמה מכר דשמא שיעורו כדרך היחיד דאסיקנא התם דהוי רוחב ב' אמות וחצי כדלקמן בסימן רי"ז סעיף ב' וקאמר דבשביל של כרמים סגי בכדי שיגביה רגל וכו' והיינו טעמא דבדרך היחיד דעשוי לטעון משא על החמור הילכך שיעורו בכדי שיעבור חמור במשאו אבל בשביל של כרמים דאינו עשוי אלא לטעון משא על כתיפו סגי בכדי שיגביה רגל וכולי וכ"נ מדברי התוספות לשם: ומ"ש דהיינו באינו מסויים במחיצות וכו'. שם בגמרא על פי גירסת רשב"ם והרשב"א וכך היא גירסת הר"י הלוי ן' מיגא"ש כמ"ש הרב המגיד משמם פכ"א ממכירה ומביאו ב"י בסימן רי"ז ורבינו תפס גירסא זו עיקר ודחה גירסת האלפסי והרא"ש שכתבו בפרק חזקת וז"ל ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצתא אבל מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל וכו' וגם בפירשב"ם הביא גירסא זו ודחאה וכתב וז"ל ולא נהירא דאם שביל סתם זבין ליה למה לא יתן לו כל צרכו עכ"ל ואחריו נמשך רבינו ומ"מ קשיא לי הלא התוס' גורסין ג"כ כך ופירשו וז"ל ולא שיהו מחיצות גבוהות דא"כ היכי דרי טונא אלא מחיצות נמוכות טפח או טפחיים להיכר השביל הילכך כשמכר לו השביל בשדהו לא יתן לו אלא כמו שהוא עשוי אפי' לא יהא לו אלא כדשקיל כרעא ומנח כרעא וזה דחקו לרבי' שמואל שאין נראה לו גירסא זו לפי שהוא סבור דהנך מחיצות גבוהות הרבה עכ"ל גם הרמב"ם בפ"א מה' מכירה כתב גירסא זו והשתא איכא לתמוה טובא אדברי רבינו שתופס עיקר גי' רשב"ם ורשב"א והר"י הלוי ודחה לגירסת האלפסי והרא"ש והרמב"ם והתוספות ולפחות הוה ליה להביא גם דעת אלה הגאונים כדרכו בספרו ותו דהלא כתבו המפרשים דנהגינן לפסוק כדעת האלפסי במקום שאין חולקין עליו התוספות כל שכן במקום שהתוס' פוסקים כמותו כי הכא וגם הרא"ש והרמב"ם פוסקים כך ולענין הלכה נראה אע"ג דמשמע דדעת האלפסי עיקר כדפי' מ"מ כיון דהך דינא תלוי בחילוף הגירסא היכא דקיימא זוזי ליקום ואין להוציא מיד המוחזק. והב"י האריך להקשות אדברי ה"ה גם בספר כ"מ כתב על זה ע"ש ולפעד"נ דליכא הכא קושיא ולא ראיתי להאריך בזה. עוד נתקשה הב"י בפירוש לשון דשקיל כרעא ומנח כרעא ולפע"ד נראה דרצונו לומר בל' זה דאינו נותן לו יותר ברוחב אלא מדרך כף רגלו כשהולך דרך הילוכו שמגביה רגל ומניח רגל והוא יותר מרוחב ב' רגלים שהוא מקום שאין יכול להלוך אלא רגל בצד רגל דהדבר ידוע כי במקום שהאדם הולך צריך רוחב בין הרגלים שלא יעכבו זה את זה מלהלך זה נותן לו ויזרע המוכר או יטע כרם מכאן ומכאן וכן מבוא' מפירשב"ם וכ"כ הרב בספר דרכי משה ודלא כב"י:

כתב הרמב"ם וכו' והראב"ד השיג וכו' והכי מסתברא. ולפעד"נ דלישנא דתלמודא ר"פ חזקת (בבא בתרא דף כ"ט) משמע כדברי הרמב"ם מדקאמר אלא מעתה צונמא במה יקנה אלא באוקומי ביה חיותא ומישטח ביה פירא ה"נ איבעי ליה לאוקומי ביה חיותא וכו' דמשמע דה"ק דכי היכי דלמיקני ארעא קני לה בהעמדת בהמה ושיטוח בה פירא דהרי הלוקח נהנה ה"נ לגבי חזקה דשלשה שנים כשהמערער טוען לא מכרתיה לך וזה מביא ראיה שהחזיק בה שלש שנים בהעמדת בהמה ושיטוח פירות נמי הוי חזקה ונאמן לומר שקנאה ושטר היה לו ואבד אבל רבי' תופס דעת הראב"ד דלא מהניא אלא כנגד טענה ולפיכך כתב לעיל בסי' קמ"א סעיף י"ד דכנגד טענה מהניא הך חזקה דהעמדת בהמה ושיטוח פירי וכאן למיקני ארעא הסכים להראב"ד דלא קנה בה ארעא: כתב ב"י דבדברי הרא"ש מספקא לן אי ס"ל דקנה קרקע באכילת פירות ולא דמי לעבד או שמא קרקע ועבד שוין דלא קנה לארעא באכילת פירות ולפעד"נ דליכא ספיקא דפשיטא הוא דדעת הרא"ש שלא לחלק בין קרקע לקנין עבד אלא בין בזה ובין בזה לא קנה באכילת פירות והוא דעת רבי' דכאן הסכים להראב"ד דבאכילת פירות לא קנה בקרקע ובי"ד סי' רס"ז כתב ג"כ דלא קנה גבי עבד וכ"כ לקמן בסי' קצ"ו ואע"פ דמדברי הרא"ש בפ' חזקת גמ' בד"א במחזיק משמע דמפרש הא דפריך תלמודא (ד' נ"ז) מ"ש רישא מ"ש סיפא לענין קנין לאלתר א"כ הא דפריך בתר הכי והרי אכילת פירות וכו' נמי לענין קנין לאלתר הוא והוא מדברי התוס' לשם בד"ה נעל וגדר (סוף דף נ"ב) וכך הבין ב"י ליתא דהא כדאיתא והא כדאיתא דבנעילה ודאי קאמר דקני לענין קנין לאלתר אבל אכילת פירות לא קאמר דקני אלא לענין חזקת ג' שנים ומיהו באכילת פירות במידי דחשוב טובא כגון הציע מצעות ושכב עליהם דנהנה גופו מגוף השדה א"נ ערך שלחן ואכל עליו ס"ל להרא"ש דאפי' בנכסי הגר קנה כ"ש במכר ובמתנה דהוה ליה כנעל וגדר ופרץ וכמ"ש ב"י כאן וע"ל בסימן ער"ה סעיף י"ד. וכתב בספר בדק הבית ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דסוגיין דעלמא בד"מ כוותיה ועוד שהעיטור הסכים עמו עכ"ל וכתב עוד דנקטינן ככל הני רבוותא דסברי דחזקה לחודיה בלא כסף ובלא שטר קניא כל היכא דלא עייל ונפק אזוזי עכ"ל:

כתב רב האי כל מה דמפלגינן וכו'. נראה דקאי אדלעיל בסעיף ז' דהיכא דתיקן בה שאר תיקונין וכולי דבעינן דנתן צרור והועיל ונטל צרור והועיל וכו' אבל אנעל וגדר ופרץ לא קאי דפשיטא דאין חילוק אף לרב האי:

מכר לו י' שדות וכו'. ברייתא פרק קמא דקידושין (דף כז) וא"ת בלא חזקה נמי קנה מטעם כסף כתבו התוס' לשם דתירץ הר"ש מאייברא דמיירי שהמוכר היה חייב ללוקח מעות כבר דבאותם מעות לא היה קונה כי היכי דלא מצי לקדושי בהו אתתא שהוא מלוה ה"נ לא מצי למיקני בהו קרקע ועוד תירצו דמיירי באתרא דלא קנו בכספא עד דכתבי שטרא ואפ"ה בחזקה קנה כולן אע"ג דלא כתבי שטרא ותירוץ זה הביאו הרא"ש וכתב עליה ומשמע דוקא י' שדות וכו' אבל בשדה אחת קנה בחזקה בלא מעות אפילו במקום שכותבין את השטר דכסף לא קנה חזקה קניא וה"ט משום דאלים קנין חזקה שעושה מעשה בגוף הדבר מידי דהוה אמשיכה דקניא בלא כסף עכ"ל ונראה דשני התירוצים הילכתא נינהו דאפילו לא נתן לו עכשיו כסף אלא המוכר היה חייב מעות כבר ללוקח וגם במקום שכותבין שטר אפ"ה בחזקה קנה כל הי' שדות וז"ש רבינו מכר לו י' שדות בי' מדינות אם נתן דמי כולן וכו' דמשמע מלשון זה אף אם כבר נתן לו קודם מכירה כגון שהיה חייב לו מעות ומסוף דברי רבינו משמע דמיירי נמי אף במקום שכותבין שטר קנה בחזקה כל הי' שדות אפילו הן בי' מדינות מועיל חזקת אחת מן השדות לכולן וקאמר בגמרא דה"ט משום דסדנא דארעא חד הוא כלומר שהרי כולה מחוברת יחד: ומ"ש רבינו לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אפי' הן סמוכות זו לזו למד כך מדברי הרא"ש מדכתב ומשמע דוקא בי' שדות בי' מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אבל בשדה אחת קנה בחזקה בלא מעותיו עכ"ל אלמא דוקא בשדה אחת אבל בי' שדות אפילו סמוכות זו לזו דינן כאילו היו בי' מדינות דאל"כ הוה ליה לומר אבל בי' שדות הסמוכות זו לזו וכו' דהוי רבותא טפי אלא ודאי דלא מהניא חזקה בלא מעות אלא בהחזיק בשדה אחת. ומ"ש הרא"ש ברישא דוקא בי' שדות בי' מדינות הא דנקט י' מדינות לישנא דתלמודא נקט אבל ודאי אין חילוק בין סמוכות לאינן סמוכות:

ומ"ש וכן אם היה בשכירות וכו'. כתב ב"י דנראה מדברי הרמב"ם ספ"א מה"מ דלגבי שכירות א"צ שיתן מעות כלל דאין שכירות משתלמת אלא ל סוף וקנה את כולן בהחזיק באחת מהן מטעם דסדנא דארעא חד הוא דשכירות דינו כמתנה דליכא כסף אלא חזקה גרידא וקנה את כולן להרמב"ם וכ"כ בכ"מ לשם מיהו בדברי רבינו צל"ע דמשמע דדין שכירות כדין מכירה ותו דאפי' מתנה הוי כמו מכר להרא"ש כ"ש שכירות ומשו"ה איכא לתמוה על הרב בהגהות ש"ע שכתב שיש חולקין במתנה ובשכירות פסק בסתם דא"צ שיתן דמים דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואיפכא מסתברא דכיון דבמתנה יש חולקין דלא קנה כלום כמ"ש הרא"ש כ"ש בשכירות דלא קנה כלום ולא שמיע לי מ"ש מהרו"ך בזה ע"ש ובספר ב"ה כתוב וז"ל ולענין הלכה נקטינן כרבינו חננאל והרמב"ם עכ"ל:

ב"י הקשה כאן מה שכתב כדי שיגביה רגל ויניח רגל ולמה לא אמר סתם כרוחב ב' רגליו וגמגם בתירוצו וולי נראה דלא קשה כלל דמה שמניח רגל ומגביה רגל הוא יותר רוחב מב' רגליו שהיא מקום שילך רגל בצד רגל וידוע כי במקום שהולך צריך רוחב ב' הרגלים שלא יעכבו זה את זה מלהלך בנ"ל:

ודברי הרא"ש הם לקמן סימן ער"ה ומ"מ צריך עיון דהרי כתב רבינו משם הראב"ד דלא הוי חזקה אלא במידי דמהני לקרקע כגון נעילה וגדירה ופריצה משמע אבל בדבר דלא מהני לקרקע אלא הוא נהנה מן הקרקע לא. כתב המרדכי פרק חזקת הבתים דף ע"ד אם היה גבשושית בבית ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה אבל חפר בה פורתא לא הוי חזקה אלא שדה העשוי לחרישה וע"ש:

וכתב נ"י פ' המוכר הבית דף קצ"ב ע"א דה"ה מוכר בו בתים או בית ושדה:

בחזקה כיצד כו' בב"ב הנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר או פרץ כל שהוא הרי זה חזקה ושם בגמ' סוף ד' נ"ב ונ"ג כתב פירושו דהאי כ"ש וכמש"ר כאן ועד"ר ומבואר שם דה"ה במכר וכמ"ש נמי בר"ס ק"צ לשון המשנה דקידושין דקרקע נקנית ג"כ בחזקה ולקמן בסי' ר"ה כ"ר ז"ל כיצד היא חזקה בנכסי הגר כדרך שמחזיק הלוקח כגון נעל וגדר ופרץ כל שהוא כדפרשינן לעיל עכ"ל והיינו מש"ר כאן ומכח משנתינו הנ"ל דאיתניא בה בהדיא דקניא בנכסי הגר וקניא במתנה ומכר המה בנעילה וגדירה ופריצה כל שהוא: וכתב הרמב"ם שצריך כו' וכ"כ הרא"ש כו' לא שכתבו כן בהדיא אלא שמוכח כן מלשונם וכמ"ש בדרישה: וי"א שאין צריך הוא דעת רשב"ם שם פ' חזקת ועד"ר: דכל שהשלימו לעשרה הוי הכי פי' דמסתמא קודם שהשלימו לעשרה היו יכולים לעלות ברווחא יעכשיו סלקי ליה בדוחק: אם הוא בזה הענין כגון שיש להם מדרון ומקום שיפוע מהכותל ולחוץ שהוא נבנה ע"ג תל א"נ ממנה ולפנים מצד שדה יש שיפוע שא"א לעלות לתוכה כ"כ רשב"ם שם דף נ"ג: וכן פרץ כל שהוא כו' שם בגמרא מפורש כן:

שתיקן המנעול פי' ואע"ג דלא נעל קנה: אלא שסגר הדלת כו' משום דאין זה אלא מבריח ארי וכדאמרינן בנותן צרור (כדי שלא יכנסו בה מים ויקלקלו כמש"ר בסמוך בס"ז) או נוטל צרור ר"ש: ור"י פי' דבנעילת דלת לחוד לחוד כו' והוא שיסגור הדלת במנעול כמ"ש בפ' הזורק ול"ד לנתן צרור ולשאר מבריח ארי דהתם המזיק מצוי שם ומוכן לבוא וזה נועל בפניו אבל זה שאינו נועל מפני מזיק אלא כדרך שאדם עושה בשלו למנוע ממנו רגל כל אדם ה"ז חזקה א"נ כי אמרינן מבריח ארי מנכסי חבירו היכא דלא מהני אלא לארי בלחוד אבל היכא דמהני לשאר דברים כגון נעילת דלת מעשה חשוב הוא דאלת"ה אף גדר נמי מבריח ארי הוא רמב"ן ור"ן: דבחד מהם כו' עד"ר:

וי"א שגם בפתיחת דלת קונה כו' דומיא דפרץ כ"ש דהוי חזקה וכל זה כתבו הרא"ש ג"כ שם: והרמב"ם כתב בפ"א מה"מ כ"כ וכתב המ"מ מהא דגרסי' בהזורק תיחוד ותפתח כתב הרמב"ם כן: ומש"ר ואיני מבין דבריו כו' כתב הב"י על ישוב דברי הרמב"ם [עי' ב"ח שהביא ב' התירוצים בשם ב"י] ועד"ר:

בין במכר בין במתנה פי' ולא אמרינן הנותן בעין יפה נותן גמ':

ורשב"ם כתב דמסירת מפתח נמי קונה שם והביא ראיה מהא דאמרינן בפסחים מדוני בדיקת חמץ בשכירות בתים דמי שיש לי המפתח חייב בבדיקה כמ"ש בא"ח בסימן תל"ז ועיין שם בתוס' שהקשו על רשב"ם:

ופתח לו מקום לצאת אינה חזקה אמרינן בגמרא משום דמבריח ארי מנכסי חבירו הוא ופי' רשב"ם הא למה זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק ואינה קרויה חזקה אלא אם כן תיקן דבר מה בשדה:

אבל בהילוך שהלך בה כו' בב"ב דף ק' תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי רבי אליעזר וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק כו' א"ר יוסי בר חנינא מודים חכמים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתא לקמיה דר' יצחק בר אמי (פי' על עסק אדם שהתנה לחבירו למכור שביל של כרמים) אמר ליה הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא אבל לא מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו והלכה כוותייהו ומסיק שם בגמ' דהיינו שתי אמות ומחצה ור"ל דוקא שביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך די בשיעור הנ"ל אבל בשאר דרכים בעינן טפי וכ"כ התוס' שם. ובזה דברי רבי' מבוארים דמ"ש אפי' הלך בה כל ארכה ורחבה בא לאפוקי מדר"א הנ"ל. ומ"ש כאן דשיעור דרך כדי שיגביה כו' ולקמן בסי' רי"ז כתב שהוא שתי אמות ומחצה מבואר מתוך מ"ש דיש חילוק בין שביל של כרמים דביה איירי הכא לשאר דרך יחיד דמיניה איירי לקמן סימן רי"ז. ומ"ש רבי' דאם אינו מסוים במחיצה לא קנה אלא שיגביה רגל כו' כן הוא ל' הגמרא הנ"ל והוא על פי פי' רשב"ם שגרס כן ע"ש ברשב"ם שהביא שתי גירסאות [גם הב"ח הביאו] אבל גי' הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ור' ירוחם היא כגירסא השניה שדחאה הרשב"ם וס"ל דכשיש לו מחיצות והוא צר כדי הילוכה והוא ראהו סבר וקיבל וגם דעת התוס' נראה שהיתה כגירסת הרי"ף והרא"ש ע"ש בד"ה ולא אמרן אלא דלא מסיימי ועד"ר שם כתבתי טעם למה תפס רבינו גי' זו. ומש"ר וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך לכאורה נראה דר"ל אם מכר לו סתם דרך להלך כמה. צריך ליתן לו וקאמר דבאין לו מחיצות א"צ ליתן לו יותר מכדי הילוך ומטעם הנ"ל. אבל מל' רבי' שכתב כמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך (ולא כתב שיקנה להילוך) נראה יותר לפרש דה"ק מי שמכר לחבירו שיעור קצוב וידוע מקרקעותיו להיות לי לדרך ולשביל כמה קנה בחזקת ההילוך שהלך בה שודאי לא קנה שביל רחב בהליכה שהלך במקצת ע"ז אמר אם אינו מסוים מחיצות אז לא קנה בהליכתו אלא כני שיעור שיגביה רגל ויניח רגל כיון דסגי ליה בהכי לטעינת משוי של זמורות שעל כתיפו אינו יכול לקנות בהליכה אחת יותר מזה וצריך לקנין אחר או להלך בצידו שנית ושלושית לפי רוחב הדרך שיקנה בכל הליכה כשיעור שיניח רגל כו' אבל אם יש מחיצות סביב קנה בחזקת הליכתו כשיעור שילך אדם שם טעון במשאו ושני הפירושים כתב המ"מ שם בפ"א דמכירה וכתב שלשון הרמב"ם משמע כפי' השני ולשונו דהרמב"ם שם הוא כל' רבי' אלא שגירסתו היתה הפוכה מגי' רבי' וכנ"ל: ומ"ש רבי' כדי שיגביה רגל ויניח כו' עי' בב"י פירושו ופירושו נלע"ד דחוק מאוד ויותר נראה לפרש כפשוטו דר"ל שיהא רחב כדרך הילוך בני אדם כשהוא הולך ומניח רגל ומגביה רגל וה אחר זה אז אינו מצמצם להעמיד כל פעם רגלו סמוך לצד מקום רגל השני דאז נראה לעינים שיפול דרך הילוכו או לפחות יהיה הולך ונודד אלא מרחיב קצת רגליו זה מנגד זה והוא שיעור רוחב סתם דרך והיינו רוחב ב' רגליו מרווחים וק"ל. שוב מצאתי שגם מור"ם ז"ל בד"מ פי' כן:

כתב הרמב"ם המוכר שדה כו' עד והראב"ד השיג כו' כל זה דברי הרמב"ם פ"א דמכירה וע"ש גם בפרק י"ט דמכירה: כיון שדש המצר פי' ע"י דישת ודריסת רגלים משוה מקום הגבוה שהיה מפסיק בין השדות: קנה הכל פי' קנה כל השדות אע"פ שלא עשה מעשה בשדה עצמו וברמב"ם ליתא לתיבת הכל ודין זה כתב המ"מ דיצא מפי' הרי"ף על ההיא דב"ק דף ט' ראובן שקנה קרקע כו' ויצאו עליה עסיקין כו' וכתבו רבי' לקמן בסי' רכ"ו:

צחיח סלע שאין בה כו' פי' שלא שייך בה:

או נרה היינו לסברת הרא"ש ורבינו דלעיל סימן קמ"א ס"ד ע"ש ודוק: או זמרן מלשון לא תזמור ופי' שם המ"מ דטעם דקנה בכל אלו משום דאמרינן פרק חזקת ודף נ"א) והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה כו' ומפרש ליה הרמב"ם ז"ל לענין קנין לאלתר וס"ל דדוקא כשהלוקח אינו נהנה הוא דבעינן דעבד מידי דמועיל לקרקע אבל אם הוא נהנה לא בעינן שיועיל לקרקע כלל עכ"ל. אבל הרא"ש ורבי' מפרשי ליה בקנין של חזקת ג"ש (וכמ"ש בהדיא סי' ער"ה ס"ח) אבל בקנין לאלתר ס"ל דבעינן דוקא מהנה הקרקע ולא נהנה כמ"ש בסמוך ודוק ועד"ר: וכן אם נתן ללוקח כל הפירות כו' בהרמב"ם הל' קצת בע"א ז"ל וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח וכתב המ"מ דגם בזה אזיל לטעמיה דיליף קנין לאלתר מקנין חזקה ובחזקה אמרינן אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופי' דלי ליה המוכר ללוקח קנה לוקח לאלתר ע"כ והביאו רבי' לעיל סי' קמ"ב ועמ"ש שם: והראב"ד השיג עליו וכתב כו' לא מהניא אלא כנגד טענה כתב המ"מ ביאור דבריו שלא אמרו בפרק חזקת והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה כו' אלא בחזקת ג"ש ובטענה שהלה טוען לא מכרתיה לך וזה מביא ראיה שהחזיק בה ג"ש בחזקה זו וטען שקנאה ממנו וחזקה זו ראיה לדבריו אבל להיותו קנין לא: והכי מסתבר עד"ר:

כתב רב האי כל מה כו' פי' אגמרא קאי דמפליג בה ורבי' כ"כ בסי' ער"ה ע"ש: ומסתבר כדברי רב האי פי' דבבא להחזיק בנכסי חבירו אפי' לא עבידא אדעתא דארעא רק דמהני לארעא קצת קנה וכמו שדייק ר' האי וכתב כיון דלא סגי דלא מהני ובזה מיושב דלא תקשה הא כ"ר לעיל דמסתבר ליה כדברי הראב"ד וק"ל:

מכר לו י' שדות בי' מדינות כו' כל זה למדו רבי' מגמרא דפ"ק דקידושין דף כ"ז והביאו הרא"ש שם דף צ' סע"ב וכתב שם כדברי רבי' וע"פ מה שאכתוב בביאור דברי רבי' כאן כן יתבארו ג"כ דברי הרא"ש דלשם מה שיש לדקדק בדבריו דוק שם ותמצא: אם נתן דמי כולן כיון שהחזיק כו' פי' אפילו באתרא דלא קני בכספא עד דכתבי ג"כ שטר אפ"ה כח חזקה עדיפא מכח כסף ולא בעי שטר וכמש"ר אחר זה מיד וגם קונין בחזקה לחוד בלא כסף וכ"כ הרא"ש בהדיא ומטעם כיון שהיא בגוף הקרקע משא"כ שאר קניינים מיהו אף שעשר שדות המה סמוכות ותכופות זו אצל זו לא קני בחזקה א' כולן בלא כסף אלא אותה שהחזיק בה כדין נרה וכמ"ש בסמוך אלא שיעור שדה א' והיינו כשיעור שקונה המחזיק בנכסי הגר בחזקה א' וכדמסיק רבי' ס"ס זה במתנה אלא שזה יש ביניהן דבמתנה לעולם אינו קונה לדעת הרא"ש כ"א כפי אותו השיעור משא"כ במכר כשנתן מעות שקנה בחזקה אחת כשיעור מעותיו אפי' הרבה שדות ואפי' אינן סמוכות זו לזו וכשנתן נגד מקצתן קנאו בחזקה א' משא"כ כשלא נתן מעות דלא היה קונה כ"כ בחזקה א' אבל ודאי שיעור חזקה אחת היה קונה אף שלא נתן מעות כלל ורימז רבי' זה במה שסיים וכתב ז"ל ואפי' במקום שכותבין כו' אפי' הכי חזקה קונה וה"ט כיון דחזקה לחוד קונה משום דרבי' קאי כאן אכשנותן מעות אשדות הרבה דאז לא קנה כולן בחזקה אחת ובא לאשמועינן דמיהו כשיעור מעותיו קונה אפי' אינן סמוכות דהמעות מחשבין כולן לשדה א' בהיות שסדנא דארעא חד הוא לדעתו וק"ל ועד"ר. לא קנה אלא כו' ואפי' לא עייל ונפק אזוזי רא"ש:

וכן אם היו בשכירות והחזיק באחד מהן קנה כולן ל"ד וכן קאמר דעדיפא נמי ממכר דבשכירות לא בעינן שנתן דמים דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:

ונתן המעות כו' פי' במקום שדינו ליתן דהיינו במכר וק"ל:

אבל הרא"ש כתב דמתנה כו' אבל בשכירות מודה הרא"ש דשאני שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף לאו דעתיה אזוזי ודומה לו כאילו קבל המעות עכשיו וזקפן עליו במלוה ולהכי גמר ומקנה ליה אבל בנותן מתנה כיון שאינו מקבל מידי ניחא ליה שיהא ברשותו לחזור ביה וכל זמן שלא החזיק זה לא גמר ומקני ולהכי בעינן שיחזיק בכולן כנ"ל ועד"מ ומ"ש בהג"ה שם עליו:

כיון שאותו שכנגדו זוכה בחזקתו פירוש כמש"ר ר"ס קע"ג דבב' אחין או שותפין כיון שהחזיק א' מהן בחלקו אפי' שלא בפני חבירו קנה חבירו חלק השני: