המחובר לקרקע דינו כקרקע - טור חושן משפט סימן קצ״ג

כל המחובר לקרקע וכו' כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות מכירה כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה ורבינו מפרש דברי אפילו לא כיון וכו' וכן נמי אם מכר לו וכו' וכתב הרב המגיד דין החזקה נתברר פרק הספינה על מתניתין דהלוקח פשתן מחבירו ותלש כל שהוא קנה עכ"ל. וביאור הענין דתנן בהספינה (פד:) הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שימשכנו ויטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ובגמרא (פז.) משום דתלש כל שהוא קנה אמר ר"ש הב"ע דא"ל לך יפה קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה ופיר"ש כלומר לך והחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתני' לאשמועינן דחזקת קרקע מהניא לפשתן ואף על גב דלא זבון ליה ארעא ואשמועינן נמי חזקה קלה דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות השאר המחובר וכגון דאמר לו המוכר לקוט מן הפשתן עצמו קצת ויתייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה וכ"כ התוס' לך יפה קרקע וכו' כלומר החזק בקרקע ע"י יפוי דהוה כעין נעל וגדר כל שהוא ותהא שאולה לך להיות בחצרך לענין זה שתקנה מה שעליה. וכתב בעל נמ"י כיון שלא קנה אלא מדין שכירות הקרקע יש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה. אבל הרמב"ם בפ"ג מה"מ כתב דין הלוקח פשתן מחבירו והיה מחובר ותלש כל שהוא קנה דהוי כאילו צריך לקרקע וכתב שם ה"ה שקנה הקרקע בשכר היפוי וקנה הפשתן אגב הקרקע וכן כתב הרמב"ן שפי' הרי"ף בתשובה וכ"כ ר"י הלוי ז"ל ולפ"ז א"א ללמוד מדין הפשתן לנדון שלפנינו דההוא מדין אגב קנה ונדון שלנו אינו אלא מדין חזקת קרקע ותימה מה"ה שכתב שדין החזקה נתברר מדין הפשתן:

וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע וכו' בפ"א מה"מ וכתב ה"ה דאמרינן פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מג.) כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין שבועה ומה שאמרו שם דאפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע פירשה הרב בשהן צריכין לקרקע אבל כשאינן צריכין הא אמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא.) כל העומד ליגדר כגדור דמי ואי כמי כל העומד ליתלש כתלוש דמי וא"נ דשבועה שאני וכן נראה דעתו פ"ב מהלכות שכירות ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו עכ"ל ומתוך דברים אלו נתיישב מה שכתב רבינו ונראה דכמחובר דמי וכו':

כל המחובר לקרקע וכו'. הכי איתא להדיא בפרק הספינה דאהא דתנן הלוקח פשתן מחובר מחבירו ותלש כ"ש קנה פרכינן בגמרא משום דתלש כל שהוא קנה אמר רב ששת הב"ע דא"ל לך ויפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה כך היא גירסת רשב"ם והתוס' לך ויפה לך וכו' וגם פירשו דה"ק החזק בקרקע על ידי יפוי זה שתייפה הקרקע לצרכך שיהא נקי לחרישה דהשתא כשמתכוין לנקות הקרקע ולהחזיק בה כדי לקנות הקרקע הוה ליה כמו נעל וגדר ופרץ כל שהוא וחזקה זו מהניא לפשתן ואע"ג דלא זבין ליה ארעא מ"מ כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע כ"כ רשב"ם והתוס' פי' דא"ל דביפוי זה לצרכך כדי שיהא נקי לחרישה הו"ל חזקה לענין שתהא שאולה לך להיות כחצרך לענין זה שתקנה מה שעליה ונתבארו דברי רבי' שכתב כל המחובר לקרקע דינו כקרקע וכו' דכתב כלשון פירשב"ם וכ"כ הרמב"ם לשון זה וגם כתב אפי' לא כיון לקנות הקרקע וכו' דהיינו כדכתב רשב"ם ואע"ג דלא זבין ליה ארעא וכו' אבל האלפסי והרא"ש גורסים דא"ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה באגרך כך הוא כתוב באלפסי ישן מדוייק ובספרי הדפוס השמיטו מלת באגרך וכך פירושו דבשכר טרחך שאתה מייפה לי קרקע כל שהוא שיהא נקי לי לחרישה אנכי מקנה לך הקרקע שתהא שכורה לך וקני בה כל מה שעליה ונראה דלפי גירסא זו כתב נמ"י דכיון דלא קני אלא מדין שכירות יש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן ויאמר לו שיהא מושכר לך ביפוי זה כדאמר בעלמא ומקומו מושכר לו ואם היה פיקח שוכר את מקומו עכ"ל מבואר מדבריו דלפירשב"ם ותוס' דאינו מטעם שכירות אין צריך להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן וכו' וכך הם דברי רבינו וקצת קשה דרבינו פתח בשלשתן בכסף בשטר בחזקה ואינו מפרש אלא חזקה וכסף וצ"ע למה לא כתב וכן נמי בשטר וכו':

וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע וכו'. בפ"א דמכירה כתב כך: ומ"ש רבינו ונראה דכמחובר דמי וכו'. איכא לתמוה בדבריו דמשמע דר"ל דכיון דקא חשבי ליה רבנן כמחובר לענין שבועה דמודה מקצת ה"ה לענין קנייה ואונאה ואם כך כוונתו לא קשה כלום להרמב"ם דאיהו סבירא ליה דאף בשבועה דמודה מקצת לא קאמרי רבנן דהו"ל כמחובר אלא היכא דלא צריכין לקרקע כמבואר בפ"ה מטוען ורבינו עצמו בסימן צ"ה הביא דבריו אלה אי נמי סבירא ליה להרמב"ם דהלכה כר' מאיר וכמ"ש התוס' וסמ"ג על שם ר"ח וגם הרב המגיד הזכיר זה ואם נפרש דברי רבינו להשיב על הרמב"ם משבועת שומרים דכתב בפ"ב מה' שכירות דחשבינן ליה כמחובר אפילו אינן צריכים לקרקע וסבירא ליה דה"ה לענין קנייה ואונאה דמאי שנא הא ודאי ליתא שהרי רבינו עצמו כתב בסימן צ"ה על שם הר"י הלוי טעם נכון לחלק ביניהם ע"ש ועוד תימה דלמעלה בסימן קט"ו ס"י לגבי ב"ח מבואר מדברי רבינו דכשאינן צריכין לקרקע לאו כקרקע הן ודלא כהרמב"ם בפרק כ"א ממלוה דלגבי ב"ח אע"פ שאין צריך לקרקע דינן כקרקע וכאן לענין קנייה ואונאה דסובר הרמב"ם דבאינן צריכין לקרקע דינן כמטלטלין השיב עליו רבינו וס"ל דכקרקע הן וא"כ סברת הרמב"ם וסברת רבי' הפוכות בשתים ותו קשה דמלשון רבינו בכאן משמע דאין לחלק כלל אלא בכל דוכתא דיינינן להו כקרקע אפי' אין צריכין לקרקע ולעיל בסי' קט"ו ולקמן בסי' שנ"ד וסי' רנ"ו פסק דבפירות גמורים דאין צריכין לקרקע אין דינן כקרקע ובסי' ש"א גבי שבועת שומרין פסק איפכא דדינן כקרקע אפי' עומדין ליבצר וצריך עיון:

כל המחובר לקרקע דינו כקרקע ונקנה כו' שני הדינים הללו נלמדים כמ"ש בדרישה ומבואר שם מל' (דהל') [דר"ל] דע"י שקונה הקרקע בכסף ושטר וחזקה קונה עמו כל המחובר בקרקע דהרי הוא כמוהו ולזה נתכוין ג"כ רבינו אבל אינו ר"ל דהמחובר עצמו כשעושה בו קנין דכסף או שטר או חזקה נקנין ע"י אע"פ שאין מטלטלין נקנין בהן משום שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע מדמסיים וכתב אפי' לא כיון לקנות כו' ש"מ וגם לפני זה מדבר כשעושה חזקה בקרקע דאל"כ הול"ל אפי' החזיק בקרקע ולא כיון לקנות אלא לקנות המחובר בה כו'. והא דבאמת לא כ"ר דין דהמחובר עצמו נקנה בכסף בשטר ובחזקה משום דכשבא לעשות חזקה בדברים המחוברים לקרקע היה צריך לעשות חזקה בכל אחד וא' בפ"ע וכמ"ש בדרישה ל' הגמרא משא"כ דכשקונה הקרקע דבחזקה א' קונה את כולם וק"ל. אלא דלפ"ז ק"ק דלא הול"ל כל המחובר לקרקע דינו כקרקע אלא הול"ל הרי הוא טפל ובטל אצל קרקע ונקנה בקנייתה לכן אפשר לומר דמיירי משניהן כל חד לפי דונו וצ"ע ועד"ר דשם כתבתי ל' הגמרא ומקור הדין ושיש על הגמרא פי' אחר ע"ש:

וכתב הרמב"ם דוקא כו' פי' דוקא צריך לקרקע קרוי מחובר לקרקע ויש לו דין קרקע אבל עומדות ליבצר דינם כמטלטלים לענין קניה ולענין אונאה ומדסתם וכתב כאן ענבים העומדות ליבצר משמע דבכל שעומד ליבצר בשם א"צ לקרקע הוא וזה דלא כמ"ש המ"מ בשינויא קמא דפ"א דמכירה הבאתי לשונו בדרישה לעיל בסימן צ"ה דמחלק לדעת הרמב"ם בענבים העומדות ליבצר בין צריך לקרקע מעט או לא עי' שם וגם שם כתבתי דלכאורה אין דעת רבי' לחלק בהכי לדעת הרמב"ם ע"ש אבל במסקנא כתבתי דנראה מוכח מדברי הרמב"ם כשינויא דהמ"מ דמחלק בין צריך קצת לקרקע או לא ושי"ל דגם רבי' פי' דבריו הכי ע"ש ודוק ועמ"ש בסמ"ע שהארכתי בזה: דהא לענין שבועה חשבי להו רבנן כו' בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"ב) ור"ל דהא רבנן חשבי להו כמחובר ופשיטא דהלכתא כוותייהו וכיון דבשבועה כן הוא נראה דה"ה הכא לענין קנין דכמחובר הוה ועבד"ר ובסי' צ"ה כתב רבי' עוד דר"ח פסק כר"א דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע דמי ועמ"ש שם על הב"י ומ"ש שם נתבאר דרבי' לא ס"ל כוותיה במכתשת הקבועה שנמכרה במכירת הבית וכמש"ר נמי בסימן רי"ד סי"ז ומטעם דהוי תחלה תלוש ולבסוף נתחבר משא"כ במקום אחר ומטעם שכתבתי שם ומש"ה נמי לא הביאו כאן ע"ש ודוק: