דין קניית קרקע בחזקה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ״ב

בחזקה כיצד כו' דיני קניות החזקות עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קל"ז וקמ"ז וקמ"ח:

נעל כיצד כו' עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' מ"ז:

המוכר שדה לחבירו. עיין בתשו' רשד"ם סי' שע"ו:

וי"ח ע"ל סימן ער"ה ס"ב:

חזקה לחודה כו' ע"ל סימן ער"ה הוא עיין תשו' ן' לב ס' א' כלל י"ג סימן פ':

הכל לפי תנאו כו' ע"ל סימן קצ"ד ס"א בהג"ה:

והועיל. בסעיף ד' ה' ו' מפרש ואזיל הועיל דכל א' ומאי בא למעט דלא מיקרי הועיל דלא קנה בו:

כשהחזיק בפני המוכר. דמדלא מיחה בו ודאי ניחא ליה דיקנה בזה:

ואם מסר לו המפתח הוי כו'. פי' ואם יעשה בו אח"כ חזקה בנעל או גדר או פרץ אפי' שלא בפניו הוה חזקה אבל במסירת מפתח לחוד לא קנה וכן הסכמת הטור ע"ש:

כיון שמסר לו דליו. פי' כסויו וכ"כהטור ע"ש ור"ל נמי דאם עשה אח"כ בו חזקה גמורה אפי' שלא בפניו קנהו:

וחזר ופתחו הטור כ"כ בשם הרמב"ם וכ' עליו ז"ל ואיני מבין דבריו מה צריך לפתחו אח"כ עכ"ל וגם הרמב"ן תמה על הרמב"ם בזה וכ' דהא נטל לחוד תנן והב"י כ' ע"ז דאפשר דהרמב"ם ס"ל דבנעילה אינו נראה שעושה לשם קנין אלא נעל בבקשת הב"ה ממנו שיונעל כדי שיהא מה שבבית משומר אבל כשחזר ופתחו נראה וניכר שנעל משום החזק' ומה שקתני במשנ' נעל לחוד משום דהחזק' מתקיימת בו לחוד לאחר שיפתח ויוכר למפרע שנעל לשם חזקה עוד כתב דלרבותא כתב הרמב"ם וחזר ופתח דל"ת דוקא כשנעל והניחה נעולה דמהני מעשיו בשמירת מה שבבית דקנה אלא אפי' חזר ופתחה כמו שהיה אפ"ה קנה עכ"ל ב"י עיין שם ומסתימת דברי המחבר נראה דתפס תירוץ ראשון עיקר ודו"ק:

שצריך לנעול במפתח פי' לסגור הדלת במנעול שבו או במסגרת אחר באופן שלא יכנסו ויצאו בבית מי שירצ' ואפש' לומר דהרמב"ם דכתב דחזקה היא דינעלנה ויחזור ויפתחנה היינו כשאינו נועלה במנעול ומ"ה מצריך שתהא החזקה ניכרת במה שיחזור ויפתחנ' ומודה נמי שאם סגרה במנעול הקבוע בה דסגי בנעילה לחוד ובזה איירי המשנה דקתני נעל לחוד אלא דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לשומטו מלכתוב זה:

וה"ה אם עשה מנעול כו'. פי' דקנה בקביעת המנעול או בהעמדת דלת אע"ג דלא נעל בה כלל והא דלא מהני בנכסי הגר כמ"ש הטור והמחבר בסי ער"ה שאני הכא דיש דעת אחרת מקנה ועד"ר מ"ש עוד מזה:

דאפי' פחות מעשרה כו'. ז"ל הטור וי"א דהא דקאמר הגמ' כגון שלא היה גבוה עשרה והשלימ' לעשר' אורחא דמילתא נקט דכל שהשלימו לעשרה הוה הכי (פי' שמתחלה היו יכולין לעלות עליו בריוח והשתא בדוחק) וה"ה בפחות מעשרה אם הוא בזה הענין עכ"ל ור"ל כגון שיש מקום מדרון ושיפוע מהכותל ולחוץ שהיא בנויה ע"ג תל דאז במחיצה כל דהו מונע שאינן יכולין לכנוס בה עוד ועפ"ר.

כגון שסכר בו מים לשדה פי' שהיה מקום בגדר שיצאו ממנו המים וסתם אותו מקום כדי שישארו המים בשדה להיותו נשקה ממנו או איפכא שנטל צרור מהגדר למטה כדי שיכנסו שם המים להשקותו וכן הוא בטור:

שסילוק ההיזק אינו קונה ז"ל הגמ' משום דה"ל כמבריח ארי מנכסי חבירו פי' רשב"ם ז"ל הא למאי זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק:

אבל אם הלך בה וכו' אע"ג דכתיב באברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה התם משום חביבותא דאברהם קא"ל הכי ועד"ר:

וכמה שיעור רוחב הדרך וכו' עפ"ר ודרישה שם כתבתי של' הרמב"ם והטור משמע שבעי לומר שאף שכוונת המוכר הוא למכור לו מקום רחב להיות לו לדרך מ"מ לא קנהו כלל בהילוך אח' אלא הדין הוא שאם יש שם מקום מסויים במחיצות והולך ביניהן אז אף כשאין ביניהם אלא ברוחב הליכו לא קנה בהילוך זה חוץ למחיצה כלום אלא צריך לעשות חזקה אחרת חוץ למחיצות בהילוך או בענין אחר ואם אינו מסויים במחיצות אז קונה בהילוך אחד כדי רוחב שצריך להנושא משא קטנה וכ"כ המ"מ לפרש כן דברי הרמב"ן שהן כל' המחבר עוד פי' בענין אחר והוא שאם מכר לו דרך סתם ולא פירש לו כמה וקאמר דאם הוא מסוים במחיצות אז אפילו אינו רחב אלא כדי הילוך אמרי' דסבר וקבל וא"צ ליתן לו יותר כו' אבל על פי' ראשון כתב שהוא עיקר וע' בב"י שהביא דברי המ"מ ותמה על דבריו. ובפרישה כתבתי דלא ק"מ:

וי"א איפכא כו' טעמם דלעולם צריך שיהיה לו מקום שיוכל להעביר שם משוי זמורות כשהן על ראשו הלכך כשהוא מסוים במחיצות צריך שיהיה הרוחב בין מחיצה למחיצה כ"כ אבל כשאין שם מחיצות אף (שאינו) נותן לו מקום שיהי' מיוחד להדרך אלא כדי הילוך ברגלו ומן הצד יזרע המוכר זרעים ותבואה לצורך עצמו יכול להעביר עליו המשוי של זמורות שהרי אין מחיצות מן הצד שיעכבו מלהעביר שם המשא שעל ראשו וק"ל ועד"ר שם כתבתי דרך אחר ועי"ז נראה דל"פ אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא:

שאין בה לא גדר כו' פי' שאין יכולין לקנותו לא בגדר ולא בפרצה.

הציע מצעו' כו' ושכב עליהן כו'. ע"ל סי' ער"ה סט"ו בדין המחזיק בנכסי הגר שם לא כ' המחבר ושכב עליהן ומור"ם כ' עליו די"א דבעי' נמי שישכב עליהן כדי שיהא גופו נהנה מגוף הקרקע וגם הציע אותו ע"ש:

וכן אם אסף המוכר סל של פירות פי' שאסף הפירות משדה זו שקונה ממנו דבזה מראה שגמר והקנה לו השדה עם הפירות והויכעין מ"ש הטור והמחבר בר"ס קמ"ב ע"ש:

לא באכילת פירות כו'. דין זה כתב הראב"ד וקאי גם אמ"ש הרמב"ם דבהיתה קרקע צחיח סלע שקונה אותה בשטיחת פירות או בהעמד' בהמה וכן ב' בהשגות הרמב"ם בהדיא ע"ז שם בפ"א דמכירה ואע"ג דלאו בר גדר ונעילה היא (כנ"ל) לקנותה בהו בחזק' הא יש קנינים אחרי' כסף ושטר וחליפין וק"ל ונר' דבהציע מצעות כו' הנ"ל בס"ט מודים דקנה כיון דנהנה גופו מגוף השדה כמו שמהני כשמשתמש בעבדים עבודת הגוף כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' קצ"ו ול"ד לאכילת פירות דאינו נהנה מגוף השדה כ"כ הרא"ש בהדיא והבאתי לשונו בדרישה ולא כמשמעות ד"מ ע"ש:

והכי מסתברא בטור ובפרישה שעליו כתבתי טעמא דס"ל דלא אמרו דמהני אכילת פירות אלא להטוען קניתי בכסף ובשטר ואבדתי השטר לאחר ג"ש והביא ראיה מזה שאכל הפירות ג"ש שעומדת לו אכילת פירות כאלו מראה השטר לפנינו ועיקר קנינו היה בכסף ובשטר אבל לקנות השדה במה שאכל הפירות לחוד לא מהני:

כיון שהחזיק באחד מהן כו'. כלל דבריו הוא דאפי' במקום שאין קונין בכסף בלא שטר בחזקה בלא שטר קונה דחזקה עדיפ' דעשה מעש' בגופו של שדה לקנות לאותה שדה לחוד מהני חזקה אפי' לא נתן מעות כלל אבל כשבא לקנות כמה שדות לא' מהני החזקה שהחזיק בא' מהן אפי' הן סמוכות זה לזה אם לא שנתן לו דמי כולם דאז קונה כולם בחזקה אחת ואפילו במקום שאין קונין בכסף לחוד ואפילו אינן סמוכות זה לזה ולא כע"ש שכ' דמשמע מדבריו דכשהן סמוכות זה נזה קונה כולם בחזקה אחת אפי' לא נתן דמי כולם דז"א כמו שהוכחתי בדרישה מדברי הרא"ש וכ"כ הטור בהדיא ע"ש:

שהרי אין תשמיש כו' כלומר אע"פ שאין תשמיש של זה כו':

שנתן דמי כולם דאז מסתמא הקנה לו המוכר כולם בחזקה אחת:

אלא כנגד מעותיו מיהו כנגד מעותיו קנה אפילו עייל ונפיק אזוזי ועיין בריב"ש סימן תע"ו:

לפיכך אם היה הכל במתנה כו'. דבמתנה הוא כאלו קיבל כבר דמיהן של כולם:

ויש חולקין במתנה. טעמייהו דכיון שלא קבל ממנו כלום מסתמא דעתו של הנותן שיהא הברירה בידו לחזור בו כל זמן שלא קנאוהו המקבל ועפ"ר שם כתבתי דאפילו החולקין במתנה מודים בשכירות (דבסעיף שאחר זה) דבהחזיק באחד מהן קנה כולם אע"פ שג"כ לא נתן להמשכיר עדיין כלום דשאני שכירות דאינו משתלמת אלא לבסוף ומתחלת השכירות הסכים עמו להיות המעות עליו בחוב ובמלוה עד סוף זמן השכירות ע"ש:

וה"ה בעשרה בתים. פי' ל"ת דדוקא במכר לו י' שדות דלית בהו דבר המפסיק כ"כ וסדנא דארעא חד דינא הכי ולא בבתים שהן מופסקין ומחולקין כל א' בנין בפני עצמו קמ"ל דהקרקע שהבתים עומדים עליהן מצרפן אפילו הן בעשרה מדינות:

דמי כולן נרא' פשוט דאפילו לא נתן כלום בשכירות קנה כולם בחזקה א' וגם בטור כתב סתם דקנה בחזקה ולא הזכיר נתינת המעות כלל ומ"ש מור"ם דמי כולם סירכא דלישנא דלעיל מיניה נקט דכתב דבמכר בעינן דמי כולם ע"ז כ' דבשכירות אינו כן:

חזקה לחוד כו' קניא פירוש קונה בו שדה אח' דהיינו כשיעור שקונה המחזיק בנכסי הגר בחזקה אחת אבל טפי אפי' הן סמוכות זה לזה לא קנה בחזקה אחת וכנ"ל:

ואפי' במקום שנהגו לכתוב שטר. פירוש דלא קנהו בכסף לחוד ובחזקה לחוד קנהו והטעם כבר כתבתי דחזקה עדיפא שעושה מעשה בגוף הקרקע:

(סעיף א' והועיל במעשיו). לקמן מפרש מאי הוה תועלת:

(סעיף ג' שהעמיד דלתות) הב"י הקשה על רבינו שכאן הביא דעת אביו דסגי בהעמדה בלא נעילה ובסי' רע"ה בנכסי הגר פסק דבעינן גם נעילה ותי' דיש לחלק דנכסי הגר אין שם דעת אחרת מקנה ע"כ בעינן טפי אלא דקשה מנ"ל לרבינו לפלוג בההיא ולענ"ד דא"א לומר כן דא"כ אמאי הקשה הרשב"א כלום מבונה פלטרין בנכסי הגר. כמ"ש ב"י אלא ע"כ דלענין הקנין שווים הם כדאיתא ס"פ ח"ה שכל שבנכסי הגר קנה בנכסי חבירו נמי קנה ודעת רבינו יש ליישב דבהעמדה הדלת לחוד לא קצה דלא מידי עביד דיכולים לכנוס שם אלא צריך שינעלוה אף שלא במסגרת אלא עכ"פ תהיה הדלת נעולה ע"י הסתימה דזה ג"כ מונע אחרים מלהכנס דסבורין דכבר זכה בהם וזהו הכוונה שכתב בסי' ער"ה דבעינן נעיל' בסתם והכא קמ"ל דא"צ לסגרה במסגרת כנלע"ד:

(סעיף ז' קנה בהילוך) עיקר הטעם כיון דכל הנאת השביל הוא ההילוך ע"כ קנה בהילוך מזה יש ללמוד במי שקנה מקום בבית הכנסת מחבירו וישב עליו הוה חזקה כיון דכל תשמיש המקום הוא בכך לכ"ע לא מצי לחזור בו כך כ' מהר"ר בנימין בתשובה:

כיצד. דיני קניות החזקות עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קל"ז קמ"ז וקמ"ח ומהר"י הלוי סי' מ"ז:

המפתח. פירוש דאם יעשה אח"כ חזקה בנעל או גדר או פרץ אפי' שלא בפניו הוי חזקה אבל במסירת המפתח לחוד לא קנה וכן הסכמת הטור ע"ש. סמ"ע:

ופתחו. כב"י הטעם דבנעילה אינו נרא' שעושה לשם קנין אלא דלבקשת בעה"ב נעלו שיהא משומר מה שבבית אבל כשחזר ופתחו נרא' וניכר שנעל משום החזקה. שם:

מנעול. פירוש אע"ג דלא נעל כלל והא דלא מהני בנכסי הגר בסי' ער"ה שאני הכא דיש דעת אחרת מקנה כ"כ הב"י כדי של"ת דברי הטור אהדדי ע"ש (והט"ז דחה דברי הב"י בזה ע"ש מה שיישב באופן אחר):

מעשרה. היינו כשיש מקום מדרון ושיפוע מהכותל ולחוץ שהיא בנויה ע"ג תל דאז במחיצה כל דהוא מונע שא"י לכנוס בה עוד. סמ"ע:

שסילוק. ל' הש"ס דה"ל כמבריח ארי מנכסי חבירו ופירש הרשב"ם הא למה זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק. שם:

בהילוך. (עיקר הטעם כיון דכל הנאת השביל הוא ההילוך ע"כ קנה בהילוך. מזה יש ללמוד במי שקנה מקום בבה"כ מחבירו וישב עליו הוה חזקה כיון דכל תשמיש המקום הוא בכך לכ"ע לא מצי לחזור בו כ"כ בתשובת משאת בנימין. ט"ז):

רוחב. עיין מה שפירש הסמ"ע בדברי המחבר והרמ"א בזה ע"ש:

ושכב. ע"ל סי' ער"ה סט"ו בדין המחזיק בנכסי הגר שם לא כת' המחבר ושכב עליהן והרמ"א כת' עליו די"א דבעינן נמי שישכב עליהן כדי שיהא גופו נהנה מגוף הקרקע ע"ש. סמ"ע:

שאסף. עיין בתשו' רשד"ם סי' שע"ו:

חולקין. ונרא' דבהציע מצעות כו' דבס"ט מודים דקנה כיון דנהנה גופו מגוף השדה כמו שמהני כשמשתמש בעבדים עבודת הגוף כמ"ש בסי' קצ"ו ולא דמי לאכילת פירות דאינו נהנה מגוף השדה וכ"כ הרא"ש בהדיא. סמ"ע:

כולם. כלל דבריו הוא דאפילו במקום שאין קונין בכסף בלא שטר מ"מ בחזקה בלא שטר קונה דחזקה עדיפא דעשה מעשה בגוף השדה אבל כשבא לקנות כמה שדות לא מהני החזקה שהחזיק בא' מהן אפילו הן סמוכות זו לזו אם לא שנתן דמי כולן דאז קונה כולן בחזקה אחת ואפילו במקום שאין קונין בכסף לחוד ואפילו אינן סמוכות ודלא כע"ש. שם:

מעותיו. מיהו כנגד מעותיו קנה אפילו עייל ונפיק אזוזי ועיין בריב"ש סי' תע"ו. שם:

במתנה. טעמייהו כיון שלא קבל ממנו כלום מסתמא דעתו של הנותן שתהא הברירה בידו לחזור בו כל זמן שלא קנאוהו המקבל ואפילו החולקים במתנה מודים בשכירות דבהחזיק באח' מהן קנה כולן אע"פ שג"כ לא נתן להמשכיר עדיין כלום דשאני שכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף ומתחלת השכירות הסכים עמו להיות המעות עליו בחוב עד סוף זמן השכירות. שם:

לחודה. ע"ל סי' קצ"ד ס"א בהג"ה ועיין בתשו' ן' לב ס"א כלל י"ג סי' פ':

כיצד מכר כו'. עבה"ג וכן שם מכר לו עשר שדות כו' וכן בב"ב שם ומה מכר כו' ובפ"ה דב"ק ושאר מקומות:

והועיל. שם נתן צרור והועיל כו' ושם ה"ד אילימא דמעיקרא כו':

בד"א כו'. כשמוחל דה' כוותיה וכ"ש דלרב מספקא ליה:

ויש מי כו'. כ"כ הרא"ש בגטין שם וכו' וכמ"ש בס"א דמעשה המועיל בעינן:

וה"ה אם כו'. דרשב"ם פי' נעל שעשה מנעול לדלת אף שלא נעל אבל נעל במפתח לא הוי חזקה דמבריח ארי מנכסי חבירו הוא כמ"ש שם וכמ"ש בס"ו והקשו תוס' ורא"ש וכל המפרשים עליו מההיא דגטין הנ"ל והקשו בתוס' והרא"ש ממ"ש בב"ב שם הבונה פלטרין כו' וע"כ בנעל ג"כ דהעמיד דלתות לבד לא קנה כמו בנין הפלטרין דליבני בעלמא הוא דאפיך ול"ל להעמדת דלתות ותי' תוס' בב"ק שם והרא"ש בב"ב שם דאורחא דמילתא נקט שאותו שמעמיד דלתות הוא הנועל ואילו העמיד הראשון היה נועל ג"כ וקנה ואח"כ כ' הרא"ש ומתוך פי רשב"ם מ' שתיקון מנעול לחוד קנה וה"ה בהעמדת דלתות לחוד בלא נעילה וכ' הטור סברת רשב"ם כאן בשם הרא"ש דסובר דבזה הסכים הרא"ש לרשב"ם הואיל וכ' סברתו באחרונה וז"ש וה"ה כו' והשמיט הש"ע והג"ה דעת תוס' ורא"ש וכל הפוסקים דנעילת דלת לחוד בלא פתיחה מהני. ולקמן סי' ער"ה כ' כס' התוס' דהעמדת דלתות לא קנה שכ' הבונה כו' וכגון שעשה השני הדלת ונעלה וה"ה אם עשה הראשון גם הדלתות ולא נעל ובא השני ונעל קנה וכ"כ שם סכ"א בהג"ה והוא סותר למ"ש כאן אף שסמ"ע וב"ח חלקו בין כאן לנכסי הגר דבריהם צע"ג הא התוס' ורא"ש הקשו מנכסי הגר אכאן וכבר הקשה ט"ז עליהם וכן דברי ההג"ה שם עצמן הם שלא בדקדוק שכ' דבריו על דברי רמב"ם וש"ע דה"ה כו' ולרמב"ם וש"ע שם א"צ לנעל דשם ס"ל דבהעמדת דלתות לבד קנה כשיטת הרמב"ם דכל שאמרו שם בגמ' להדיא בנכסי הגר דוקא בנכסי הגר וכמ"ש הרמב"ם וש"ע שם סי"ג יש דברים רבים כו' ופורט והולך. נמצא בהעמדת דלתות ג' שיטות הרמב"ם והרא"ש והרשב"ם. וכן בנעילה דלהפוסקים נעילה לבד ולהרמב"ם נעילה ופתיחה וכ"כ תוס' בע"ז ע"א א' ד"ה רב אשי והרוצה לחוש כו' ע"ש: (ליקוט) וה"ה כו'. דעת רשב"ם דעמידת דלתות או עשיית מנעול לדלת או מסירת מפתח הוא חזקה אבל נעילת דלת במנעול לא הוי חזקה שמפ' נעל עשה מנעול לדלת ועמידת דלתות ג"כ חזקה ממש"ש נג ב' הבונה פלטרין כו' ומסירת מפתח מפ"ק דפסחים ונעילת דלת לא קנה כמש"ש נ"ג א' האי מבריח כו' וערשב"ם נג א' ד"ה והשתא קמעיילי כו' ושם נז א' ד"ה בנכסי חבירו נמי קנה כו' אבל תוס' נג א' ד"ה נעל כו' ופ"ה דב"ק והרא"ש שם ושם חלקו עליו וכ' להיפך דנעילה קנה ועשית דלת ומנעול ומסירת מפתח לא קנה ע"ש ושם בארוכה (ע"כ):

והשלימו לעשרה. רמב"ם וכלשון הגמ' שם:

וי"א כו'. רשב"ם שם וע"ש ובירושלמי שם רב אמר בפוחת מעשרה או מוסיף על עשרה שמואל אמר אפי' פרץ מקום שאינו ראוי לפרוץ וגדר מקום שאינו ראוי לגדור ה"ז חזקה:

המוכר כו'. ע"ל סי' רכו ס"ה ומ"ש שם ואם נשתמש בה כו' ואפי' כו' אף שלא קנה בא' משאר הקניות א"י לחזור וה"ק בגמ' עד שלא החזיק בה אף שקנה השדה יכול לחזור בה דשאר הקניות חוץ מחזקה יכול לחזור בה ולכן קאמר חזקה דוקא אבל מכי קנה הקרקע בקנין חזקה א"י לחזור וא"צ לקניה אחרת ואמר ומאימת הוי חזקה אע"ג דקנין חזקה ידוע מ"מ לענין דאין יכול לחזור לא כל הקניינים קונים כנ"ל ואמר משישתמש בה אפי' דייש כו' אלמא דקרי לה חזקה וקנה בה ועכ"מ בפ"א:

אם היה כו'. כגי' הרי"ף ורמב"ם ורא"ש:

היתה כו'. שמפרש שם אלא מעתה כו' לענין קנית הקרקע ה"נ באוקמי כו' לענין חזקת ג"ש ובלא"ה ס"ל להרמב"ם כל שקונה בחזקת ג"ש קונה בקנין הקרקע ועס"י:

הציע כו'. הרמב"ם וטור השמיטו דס"ל דוקא לענין נכסי הגר איתמר וכ"כ בסי' ער"ה סי"ג יש דברים רבים כו' ופורט והולך וכ' המציע מצעות כו' אבל כאן כ' בב"י דכ"ש הוא מנכסי הגר כיון דאינא דעת אחרת מקנה ואין דבריו מוכרחים:

ושכב כו'. תוס' והרא"ש וכ"כ בסי' ער"ה שם בהג"ה אבל הרמב"ם וש"ע שם כ' דאפי' לא שכב ולדבריו אינו ענין לשלחן ע"ש:

ולא עוד כו'. ירושלמי רפ"ג דב"ב המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה א"ר שמואל בר רב יצחק ובלבד פירות שראויין ליצבור:

המוכר שדה כו'. שם נז א' כל שאילו בנכסי הגר כו' והרי ניר כו' וכפי' רשב"ם שם דל"ד נכסי הגר ה"ה לקנין שדה אלמא דניר קונה השדה וכ"ש זריעה ואסיפה מהאילן וכיו"ב וכמ"ש הרמב"ן דניר אינו עולה אף מן החשבון אבל שאר מלאכות עולה בחשבון וכמש"ל סי' קמא לדעת הרמב"ן ע"ש ועבירושלמי שם הל' ג' רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות לא מודי רב במנכש ומעדר מודה רב במנכש ומעדר מהו דאמר רב עיקר חזקה הכנסת פירות שאם ראוהו חורש וקוצר ומעמר ודש ובורר ולא ראוהו מכניס פירות אינה חזקה ואסיפת פירות שאמר הרמב"ם אינו אכילת פירות שאמרו שם שאינה חזקה בנכסי הגר וה"ה בקנין השדה אלא אסיפתם מן האילן שהוא כעין קוצר שהוא מלאכה בקרקע ובאילן וסובר הרמב"ם דלא יצא מן הכלל אלא מ"ש שם אכילת פירות אבל כל שקנה בחזקת ג"ש ה"ה לקנין וז"ש. וכן אם אסף כו'. וכ"כ ר"ה גאון ואי דלי כו':

ויש חולקין כו'. ר"ל על כל הד' סעיפים הנ"ל מס"ח ואילך והירושלמי הנ"ל כיין שצבר לתוכו פירות כו' הוא לענין שא"צ לומר לך חזק וקני דכן תני התם מפתח ומשכוכית כו' וע' בראב"ד ובד"מ וס"ל לראב"ד דלאו כללא הוא כמ"ש בגמ' וכשאמרו והרי אכילת פירות כו' ה"ה לכל דכוותא דחד טעמא להו שאין מועילים לקרקע:

היה גבשושית בשדה. צ"ל בבית ומשום בונה כמ"ש בספ"ח דשבת וכמו גדר ודכוותיה אבל בשדה אינו אלא משום חורש ודוקא בשדה העומד לחרישה כמש"ו:

הר גבוה כו'. כן רב האי גאון ע"ש:

לפיכך כו'. עתוס' שם ד"ה בד"א כו' ואומר הר"ח כו':

ויש חולקין במתנה. הרא"ש בפ"ג דב"ב סי' ס' כיון שאין נותן דמים וס"ל שם כתי' השני: (ליקוט) וי"ח במתנה. תוס' דב"ב נג ב' אותה כו' ורא"ש שם והג"א וטור בשם הרא"ש. הרא"ש לשיטתו שהעתיק בקדושין שם ב' הרי"ף מילתא דרבא ל"ש אלא כו' מילתיה עשר שדות כו' וכ"ה גי' הרמב"ם וע"ל סי' ב' שם ס"ק ב' אבל לפי' גי' שלנו דקאי אמטלטלין והרי דמטלטלין אף במתנה אלמא מתנה כמכר (ע"כ):

וה"ה כו'. עסמ"ע וכמ"ש בגמ' מי דמי כו' הכא כו' וערש"י שם ד"ה סדנא כו':

וכן בשכירות כו'. תוספתא פ"ב דב"ב והביאה שם הרא"ש בפ"ג סי' ס' ע"ש לקח ממנו עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהן החזיק בכולן שכר ממנו עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהן החזיק בכולן לקח מקצתן ושכר מקצתן והחזיק בין בלקיחה בין בשכירה ה"ז חזקה:

ובשכירות כו'. צ"ע לדעת הרא"ש שדוקא דמים מקודם צריך ליתן ואף במתנה לא קנה מאי עדיפא דשכירות וכן בטיר כ' ונתן מעות ואף שדחק הב"י דקאי אמכר לא מ' כן דקאמר שם בין בשל שכירות ונתן המעות כו' וגם אין הס' נוטה לזו:

היו מקצת כו'. תוספתא הנ"ל:

חזקה כו' ואפי'. הרא"ש והר"ן בקדושין שם חמ"ש שם בד"א שנתן כו' ודוקא בעשר שדות אבל בשדה א' א"צ וע"כ במקום שכותבין השטר דאל"כ ל"ל החזקה ודלא כבע"ה שכ' דחזקה לחוד לא קניא וראייתו ממ"ש בפ' האומנין רשבג"א מלמדין כו' ואם איתא ליקני בחזקה או בקנין אלא דבמקום השטר אין מועילין ולא היא משום דכל היכי דעייל ונפיק כו' אינו קנין כמש"ל סי' ק"צ וז"ש כל היכי כו':

מיהו כו'. כמ"ש בקדושין ואם פריש כו' ה"ה להיפך: