זְכַרְיָה ט׳ · י״ג

אֲרֵי תַקְפֵית קָדָמַי דְבֵית יְהוּדָה כְּקֶשֶׁת מְתִיחָא בְּבֵית אֲזִינִין מַלֵית גְבוּרָא בֵּית יִשְׂרָאֵל וַאֲגַבַּר בְּנָךְ צִיוֹן עַל בְּנֵי עַמְמַיָא וַאֲשַׁוִינָךְ כְּחַרְבָּא בְּיַד גִבָּרָא:

כי דרכתי לי. את יהודה אדרוך לי כקשת ר״ל הוא יחשוב לי לכלי זיין להרוג האויב על ידו:

מלאתי אפרים. עשרת השבטים הקרואים בשם אפרים בו אשים כל ידי במלואה כאלו היה קשת לירות בו בכח רב והוא ענין מליצה:

ועוררתי בניך ציון. אתה ציון אעיר אני את בניך להלחם על בניך ועל מלחמת גוג ומגוג יאמר כי עמו יבוא כי אחים הם כמ״ש בני יפת גומר ומגוג ומדי וגו׳ (בראשית י׳:ב׳):

ושמתיך. אני אשים אותך ישראל להיות כחרב של גבור ההורגת ומשכלת כי תהרוג בהם הרג רב:

דרכתי. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק:

קשת. בקשת:

מלאתי. זה הלשון יאמר על אחיזת הקשת בכח כמו ויהוא מלא ידו בקשת (מ״ב ט):

ועוררתי. מל׳ התעוררות:

כי דרכתי לי יהודה קשת, הגדה אחת היא מה שיהיה בימי בית שני שינצחו בני יהודה את בני יון ע"י תשועת ה' שלא כדרך הטבע, ויהודה יהיה כקשת דרוכה ביד ה' ללחום עם היונים, והגדה שניה היא קשת מלאתי אפרים, שלעתיד לבא בעת גוג ומגוג יתעוררו בני אפרים שהם עשרת השבטים (שהם לא היו בבית שני) והם יהיו קשת ה' ללחום עם גוג ומגוג, והמאמרים מקבילים כי דרכתי לי יהודה קשת ועוררתי בניך ציון על בניך יון, זה היה בימי בית שני שאז נלחמו בני ציון ושבט יהודה, קשת מלאתי אפרים ושמתיך כחרב גבור, שאז יהרגו בני אפרים בחרב הקשת את חיל גוג ומגוג הצובאים עליהם: