זְכַרְיָה ט׳ · י״ד

וַיָי עֲלֵיהוֹן יִתְגְלֵי וִיהוֹן נַפְקִין כִּבְרָקִין פִּתְגָמוֹהִי וּמִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים בְּשׁוֹפָרָא יִתְקַע וִידַבֵּר בְּעַלְעוֹל רוּחַ מִדָרוֹמָא:

וה' - וכבוד השם יראה על יהודה ואפרים.

וטעם כברק חצו - בעבור שהזכיר: קשת מלאתי אפרים.

וטעם בשופר - שישמע זה שיקבץ ישראל אל החשמונים:

בסערות תימן - רוח דרומית.

וה' עליהם - על החשמונים.

וה׳ עליהם יראה. ה׳ יגלה עליהם שכינתו להלחם בעבורם וחצו יצא על האויב חיש קל ומבריק כברק:

בשופר יתקע. כגבור התוקע במלחמה והוא ענין משל:

והלך. ילך ברוח סערה בשטף אף אל תימן להחריבה היא היושבת בדרום א״י:

וה', גם מאמרים אלה מקבילים. שבמלחמת המכביים יתראה ה' עליהם להושיעם (וגם ראו אז אות ומופת בה' כפרש"י) וחצו יצא מן הקשת כברק, שהם ידרכו הקשת שממנו יצא חץ ה' כברק להשמיד את היונים, ובמלחמה האחרונה של גוג ומגוג ה' אלהים בשופר יתקע לקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ, כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו', והלך בסערות תימן שנגד חיל גוג שיבא מארץ צפון, יבא נגדם רוח סערה מן הדרום להומם ולאבדם: