זְכַרְיָה ג׳ · ה׳

וַאֲמָרֵית שַׁווּ מִצְנֵיפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיהּ וְשַׁוִיאוּ מִצְנְפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיה וְאַסְבוּהִי אִתְּתָא דְכָשְׁרָא לִכְהוּנְתָא וּמַלְאֲכָא דַייָ קָאִים:

ואומר - א"ר מרינוס: כי הוא תחת ויאמר, וכזה לא ימצא בלשון הקדש. והנכון: שהנביא אמר אחר שהסירו הבגדים הצואים וילבישוהו בגדי תפארת, כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו, או מלת ואומר זה בלבי ככה חשבתי בלבי וראיתי שנתקיימה מחשבתי, והנה הושם הצניף הטהור על ראשו, וכבר הלבישוהו בגדים כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש כי כל דבר יבאש תחלה ואחר כן ירום תולעים.

ואומר. זה מאמר זכריה שאמר התפללתי עליו שישימו על ראשו צניף טהור ר״ל שיהיה כתר כהונה גדולה לירושה לזרעו אחריו הואיל ופרשו מן העכו״ם:

וישימו וגו׳. ר״ל נתקבלה תפילתו ומיד נתנו לו לרשת כתר כהונה גדולה:

וילבישהו בגדים. ר״ל היה נגלה זכיותיו:

ומלאך ה׳ עומד. בכל משך הזמן שנעשה כל זה:

צניף. מל׳ מצנפת העשוי לסבב את הראש:

טהור. ר״ל ברור ונקי:

ואומר, כאשר ראה הנביא שהועברו פשעיו, בקש בעבורו ואמר ישימו צניף טהור על ראשו, היינו שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה, ונתקבלו דברי הנביא וישימו הצניף על ראשו, וגם הלבישוהו בגדים שהם יתר בגדי כ"ג: