זְכַרְיָה ב׳ · ט׳

וּמֵימְרִי יְהֵי לָהּ אֲמַר יְיָ כְּשׁוּר דְאָשָׁא מַקֵף לָהּ סְחוֹר סְחוֹר וּבִיקַר אַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוָהּ:

ואני, חומת אש - לשמור ירושלים.

והפרזות - סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.

ואני אהיה לה וגו׳. ר״ל ועכ״ז לא ידאגו מפחד הבבליים כי פן יבוא בה הואיל והיא מבלי חומה כי אני אגן עליה מפני האויב כאלו יהיה סביבה חומת אש שאין לקרוב אליה:

ולכבוד. ר״ל אל יחשבו שיהיה להם העדר כבוד לשבת בעיר פרוז כי אני אשרה שכינתי בתוכה להיות לה לכבוד אשר אין ערוך אליה כבוד הקפת החומה מסביב:

אני אהיה לה חומת אש סביב, ואני היה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה אש שסביב לה, אשר יאכל כל הנוגע בם. והנה בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו, עד שהעולם הגשמי הוא מוקף מכל העולמות, ובעולם הקטן שהוא האדם כל החשוב יותר הוא שוכן בתוך והלב הוא מוקף מכל האיברים, וכבר בארתי (יחזקאל ל"ז כ"ז כ"ח)במש"ש והיה משכני עליהם בהיות מקדשי בתוכם, שעקר המקדש יהיה עליהם, מקיף אותם כמו בעולם הגדול והם יהיו המרכבה לשכינה, ומה שיהיה המקדש בתוכם הוא רק כדי שידעו הגוים, כמש"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם, ועז"א ולכבוד אהיה בתוכה שזה יהיה רק להגדיל כבוד ישראל, כי באמת אור המקיף גדול מאור הפנימי רק שאור הפנימי ניכר יותר: