זְכַרְיָה י״א · ח׳

וְשֵׁיצֵיתִי יַת תְּלָתָא פַּרְנָסַיָא בְּיַרְחָא חָד וְרָחֵיק מֵימְרִי יַתְהוֹן עַל דְנַפְשַׁתְהוֹן קָצַת בְּפוּלְחָנִי:

ואכחיד - מנהג הרועה להיות תחת ידו רועים קטנים ואלה השלשה שמתו בירח אחד, אולי רמז לכהן גדול שהוא יהושע והכהן משוח מלחמה וכהן משנה, או שמתו חגי זכריה ומלאכי ונפסקה הנבואה, כי הנביא כמו רועה.

ותקצר נפשי - בצאן להושיעם.

ומלת בחלה בי - אין לה חבר ופי' כמו קצרה נפל.

מלת ותקצר - והעד מלת וגם.

ואכחיד את שלשת הרועים. דרך הרועה הגדול להשים תחתיו רועים קטנים להיות לו לעזר וכן עשה זכריה ברעותו את הצאן ואמר הנה בזמן ירח אחד הסרתי ומנעתי שלשת הרועים אשר שמתים תחתי ובא לרמז על שלשת הרועים הנעימים בני מתתיהו בן יוחנן כ״ג ששמשו ל׳ שנה ונכחדו מן העולם כי יהודה שמש שש שנים ויהונתן שש ושמעון י״ח הרי שלשים שנה ולפי שהשנים קרואים גם בלשון ימים כמ״ש ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ״ה:כ״ט) לפיכך בא הרמז בירח ימים שהיא שלשים ימים (ולא זכר מתתיהו אביהם הזקן כי לא שמש אלא שנה אחת וזהו בעזר בניו לפי רוב זקנותו):

ותקצר נפשי בהם. ר״ל לא היתה דעתו רחבה עליו בעבור טורח הצאן ומאס בהם:

וגם נפשם בחלה בי. ר״ל גם נפשות הצאן מאסה בי כי לא שמעו לקול שאגתו כדרך הצאן המכיר קול הרועה ונשמעין אליו והרמז הוא שאחרי מיתת ג׳ בני מתתיהו מאס ה׳ בעם ישראל על כי גם המה מאסו בו והשחיתו דרכם:

ואכחיד. ענין מניעה והסרה כמו ולא כחדו מאבותם (איוב ט״ו:י״ח):

בירח. בחדש:

ותקצר נפשי. כן יאמר על דבר הקשה לסבול וכן ותקצר נפשו למות (שופטים ט״ז:ט״ז):

בחלה. ענין מיאוס ותעוב ואין לו דומה:

ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, רצה בזה כי כ"ז שהיו תח"י מלכי פרס היה להם מנוחה כי מלכי פרס היו מלכי חסד, אבל פתאום נכרתה מלכות פרס ע"י אלכסנדר המוקדוני, ושלשה מלכים עמדו לפרס שעשו טובות עם ישראל, כורש וארתחששתא ודריוש שנתנו רשות שישובו בני הגולה ושיבנו הבית וחומת ירושלים (כנז' בעזרא ונחמיה) והטבה זו של שלשה הרועים שהטיבו עמם נכחדה בירח אחד במות דריוש האחרון, שמאז התגברה מלכות יון שעשו רעות לישראל אחרי מות אלכסנדר, וגם ר"ל בשלשה הרועים, כי מלך פרס העמיד שלשה רועים שהם ינהיגו את כל המלכות שתחת ידו שנחלקה לג' מדינות בבל ומדי ופרס, כנז' בדניאל סי' ו', שע"ז ראה דניאל מלכות פרס שתלת עלעין בפומה בין שינה, וכולם בטלו בירח אחד במות דריוש, ואז ותקצר נפשי בהם, כי היונים החלו להרע לישראל, וגם נפשם בחלה בי, כי רבו אז הפריצים שיצאו מן הדת: