זְכַרְיָה י״א · י״ז

וַי עַל פַּרְנָסָא טִפְּשָׁא דְאִתְפַּקֵיד לֵיהּ עַמָא לְפַרְנָסָא דִי הוּא דָמֵי לְטַבָּחָא דִי סַכִּינֵיהּ בִּידֵיהּ וְעֵינַי עַל שְׁמֵינָתָא לְמִכַּס דַרְעֵיהּ מֵיבַשׁ תִּיבָשׁ וְעֵינֵיהּ דְיַמִינָא מִכְהָא תִּכְהֵי:

הוי - הגלות תארך ותעמוד עד כרות זו מלכות יון, עד בא קיצה.

חרב על זרועו על עין ימינו - וטעם זרוע הכח שיסור והעין עין חכמה, והעצה והנה יאבדו גבוריו וחכמיו.

הוי רעי האליל. אוי לך אתה רועה מבלי מועיל העוזב את הצאן והולך לו ועל אגריפס המלך יאמר האחרון ממלכות בית הורדוס שעזב את עמו והתחבר עם מחריבי המקדש כמ״ש ביוסיפון:

חרב על זרועי. חרב יבוא על זרועו ר״ל כוחו ישבר ויוכרת:

ועל עין ימינו. ר״ל ומה שהיה מסתכל ומביט ומצפה לשוב למלכותו הנה החרב יבוא על התוחל׳ ההיא כי תכרת ואין לה:

זרועו יבוש תיבש. ר״ל כחו תחלש:

כהה תכהה. ר״ל לא יראה הדבר שהוא מצפה לה והוא כפל ענין במילות שונות:

הוי. כמו אוי:

רועי. כמו רועה בה״א:

האליל. ענין דבר שאין בו תועלת כמו רועי אליל (איוב יג):

עוזבי. היו״ד יתירה:

זרועו. ענין חוזק כי הוא נתון בזרוע:

יבוש תיבש. מל׳ יבשות:

כהה תכהה. ענין עכירות ושחרות כמו כהה הנגע (ויקרא יג):

הוי רועי האליל אשר המה עוזבים את הצאן, חרב על זרועו הוא שיפול כחו וגבורתו, ועין ימינו כהה תכהה שהוא שיסכל חכמתו ויענש בין בגוף בין בנפש, והרי"א פי' על אגריפס שהיה המלך האחרון שנפל בחרב ברומי וגם בנו שהיה איש טוב נהרג עמו שזה מדמה לעין ימינו: