וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלַ֛͏ִם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃

וַאֲמַר לִי מַלְאֲכָא דִי מַלֵיל עַמִי אִתְנַבִּי לְמֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת מִתְפְּרַע אֲנָא פּוּרְעֲנוּת יְרוּשְׁלֵם וּלְצִיוֹן קִנְאָה רַבָּא:

ויאמר - כל קנאה קשורה עם למ"ד איננה כמו קשורה בבי"ת, והנה זה כמו: המקנא אתה לי והטעם בעבור, כמו: ויקנא השם לארצו - בעבור ארצו והיא קנאה לטוב לאותו הנזכר וכשהיא קשרה בבי"ת, כמו ויקנאו בו פלשתים - היא להפך.

קנאתי לירושלים. בעבור מה שעשו העכו״ם לירושלים ולציון כועס אני הרבה:

קנאתי. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (שם לב):

ויאמר אלי המלאך, א"ל לבל יגלה כל אשר שמע, רק זאת קרא לאמר, זאת תפרסם בשם ה', כה אמר ה' קנאתי לירושלים ר"ל כבר קנאתי על כבוד ירושלים וציון, שהוא מה שקנא בבבל והחריבה על הרעות שעשו לציון, והיה קנאה גדולה, שלכן נחרבה בבל לגמרי והיתה תל עולם: