זְכַרְיָה א׳ · ט״ו

וּרְגַז רַב אֲנָא רָגֵיז עַל עַמְמַיָא דְשָׁרָן שְׁלֵיוָא דִי אֲנָא רַגְזֵית עַל עַמִי זְעֵיר וְאִינוּן מְסַיְעִין לְאַבְאָשָׁא:

וקצף - זה לאות על מלחמות רבות וצרות קשות על הגוים בימים ההם.

קצפתי מעט - על ישראל והם הוסיפו.

וקצף. עתה יפרש שהקצף היא על העכו״ם היושבים שאנן והשקט על אשר אני קצפתי מעט על ישראל והמה עזרו אל הקצף לעשות רעה עוד יותר ממה שקצפתי:

השאננים. מל׳ שאנן והשקט:

וקצף, ועתה אני קוצף קצף גדול על הגוים השאננים שהם מדי ופרס, שהגם שאין לי עליהם קנאה כי לא החריבו המקדש, יש לי עליהם קצף על מה שבטלו בנין הבית, אשר אני קצפתי מעט שהקצף שאני קוצף עתה על ישראל הוא מעט, כי הגיע זמן פקודתם, והמה עזרו לרעה, היינו מה שעזרו לצרי יהודה ובנימין שהשתדלו לבטל את הבנין והם קבלו דבריהם ונתנו פקידה להשבית בנינו וישראל עדיין בשעבוד ובבזה: