יוֹנָה ד׳ · ח׳

וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

עם זריחת השמש ממנה אלהים רוח קדים חרישית, השמש מכה על ראש יונה, והוא מתעלף ומבקש את נפשו למות. מצודת דוד מבאר שרוח קדים היא העזה שברוחות והחמה שבהן, ושלא היה דבר שיעמוד בפניה מפני שיונה ישב במזרח העיר, ומפרש ״חרישית״ שהיתה משמיעה שאון רב עד שהחרישה את האוזניים. אבן עזרא מביא את דעת רבי מרינוס באותו כיוון, ומבאר את ״ויתעלף״ מלשון התעטפות וחולשה. שלושת הדברים שמונה השם בפרק זה - הקיקיון, התולעת והרוח - מקבילים לדג שמונה בפרק הראשון.

מבוסס על מצודת דוד, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

תרגום יונתן אבן עזרא מצודת דוד מצודת ציון מלבי״ם

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וַהֲוָה כְּמַדְנַח שִׁמְשָׁא וְזַמֵין יְיָ רוּחַ קִדוּמָא שְׁתִיקָא וּטְפָחַת שִׁמְשָׁא עַל רֵישָׁא דְיוֹנָה וְאִשְׁתַּלְהִי וּשְׁאֵיל יַת נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת וַאֲמַר טַב דַאֲמוּת מִדְאֵיחֵי:

Mikraot Gedolot