וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת׃

וַאֲמַר יְיָ לְיוֹנָה הֲלַחֲדָא תְקֵיף לָךְ עַל קִיקָיוֹן וַאֲמַר לַחֲדָא תְקוֹף לִי עַד מוֹתָא:

ויאמר - השם שם משל לנביאו, בעבור שחרה לו כי נחם השם.

ההיטב. בה״א השאלה ששאל לו אם מאד חרה לו על אבדן הקיקיון:

עד מות. עד שאבחר המיתה בעבור זה או ר״ל עד המיתה יחרה לי ולא אנחם כל ימי עולם:

ההיטב חרה לך על הקיקיון, שאל אותו וכי זה דבר טוב, בעבור קיקיון שהוא דבר קל מאד חרה לך, ויאמר היטב חרה לי ר"ל ראוי שיחרה לי מפני שהוא עד מות שע"י חסרון הקיקיון הנני הולך למות כי נולד לו קדחת מרוב תבערת החום עד שהתעלף והגיע עד שערי מות: