וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמׇּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃

וְזַמֵין יְיָ יַת תּוֹלַעְתָּא בְּמֵיסַק צַפְרָא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּמְחָא יַת קִיקָיוֹן וִיבָשׁ:

וימן, למחרת - יום שמחתו בקיקיון.

בעלות השחר. בעת שעלה השחר למחרת יום שמחתו:

ותך. התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו ולא בא לו עוד רטיבות הארץ ולכן נתייבש מחום השמש:

השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש על הארץ:

ותך. ר״ל חתכה ופסקה:

ותך את הקיקיון שחתכתו למטה בשרשו ועי"כ נתיבש: