יוֹנָה ב׳ · ו׳

אַקְפוּנִי מַיָא עַד מוֹתָא תְּהוֹמָא סְחוֹר סְחוֹר לִי יַמָא דְסוּף תָּלֵי עֵיל מֵרֵישִׁי:

אפפוני. עד נפש - עד הגיעה נפשי למות.

אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש:

תהום יסובבני. כפל הדבר במ״ש:

סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה:

אפפוני. ענין הקפה וסבוב כמו אפפו עלי רעות (תהילים מ׳:י״ג):

תהום. עומק הים:

סוף. מין דשא הגדל במים וכן קנה וסוף קמלו (ישעיהו י״ט:ו׳):

חבוש. ענין קשירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

אפפוני, (חלק ב') אח"כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז אפפוני מים עד נפש, ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק תהום יסובבני כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים סוף שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי, כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה: