וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃

וַאֲנָא אֲמָרִית אִתְּרְכִית מִן קֳדָם מֵימְרָךְ בְּרַם אוֹסִיף לְאִסְתַּכְּלָא בְּהֵיכְלָא דְקוּדְשָׁךְ:

ואני, נגרשתי מנגד עיניך - הם השמים.

ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר״ל העלמת עין ממני:

אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה:

נגרשתי. מל׳ גרושין:

להביט. לראות:

ואני אמרתי, ר"ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך, אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי, ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך: