וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כׇּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃

וּרְמִיתַנִי בְּעוּמְקַיָא בְּלִבָּא דְיַמָא וּנְהַר סְחוֹר סְחוֹר לִי כָּל נַחְשׁוֹלוֹהִי דְיַמָא וְגַלוֹהִי עֲלַי עָדוּ:

ותשליכני, ימים - כמו: על יאוריהם. ויפת אמר: כי ים סוף מתערב עם ים יפו, וסוף כמו: ותשם בסוף, בעבור היותו קרוב.

ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים:

ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים:

עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה:

מצולה. כן יקרא עומק המים וכן השלכת במצולות (נחמיה ט):

בלבב. ר״ל בחוזק והוא ל׳ מושאל על כי הלב הוא החזוק מבע״ח:

משבריך. כן יקראו גלי הים ע״ש שנראה כשוברים את הים וחוזרים ונשברים וכן משברי׳ יתחטאו (איוב מ״א:י״ז) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר וגליך וכן אדמת עפר (דניאל יב):

ותשליכני (חלק א') מתחיל לפרש מ"ש קראתי מצרה אל ה', שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים, ונהר יסובבני, שם נהר בא אל המים המושכים, ומובדל מן הים שהמים שבו עומדים ונקוים, אבל אז שהסערה שהתחוללה בים היה מן התהום שמי הים עצמו התרגשו ונשאו דכים למטה, נקרא נהר, כי אז לא עמדו המים רק נמשכו בעיגול סביב עצמם, וסבבוהו סביב סביב, ואז, כל משבריך וגליך עלי עברי, שלא צף על הגלים כמעשה דר"ע רק נפל בעומק הים מקום שהמים שוטפים למטה והגלים עברו עליו מלמעלה: