יוֹנָה א׳ · ט״ז

וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפרק נחתם בתגובת המלחים: הם יראים יראה גדולה את ה׳, זובחים זבח ונודרים נדרים. מצודת דוד מסביר שהיראה באה בראותם את השגחת המקום ואת יכולתו, ומבאר שהזביחה כאן אינה מעשה שנעשה על הספינה אלא קבלה על עצמם לזבוח לה׳ בבית המקדש, ואילו הנדרים הם התחייבות לחלק צדקה לעניים. אבן עזרא מדייק באותו כיוון וכותב שהזביחה היתה אחרי צאתם מן הים. סיום הפרק מעמיד תמונה חדה: הנוכרים שבספינה מגיעים ליראת שמים ולמעשים, בעוד הנביא נמצא כבר במעמקי הים.

מבוסס על אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור