וַיהֹוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהֹוָה֙ מַחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג. מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ לְצִיּוֹן:
וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִפָּרַע מִשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה (שָׂרֵי הַכַּשְׂדִּים) וְאַחַר כָּךְ מִן (הַכַּשְׂדִּים):
מַחֲסֶה. לְשׁוֹן ׳כִּסּוּי׳, וּבְלַעַ״ז אבריאיי״ל:
וַיָי מִצִיוֹן יִכְלֵי וּמִירוּשְׁלֵם יָרִים מֵימְרֵיהּ וִיזוּעוּן שְׁמַיָא וְאַרְעָא וַייָ סְמַךְ לְעַמֵיהּ וְסָעֵיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וה' מציון ישאג - רעם גדול, כמו קול רעמך בגלגל כדרך וה' השמיע את מחנה ארם וככה כתוב: נתן ה' מארבים.
ורעשו - דרך משל, כי הכל יפחדו. והשם יתן מעוז לעמו כדרך: ה' עוז לעמו יתן כאשר פירשתיו.
וטעם מציון - הוא אשר פירש.
מציון ישאג. כי יחזיר שכינתו לציון ומשם ישאג לאיים ולהחריד:
ומירושלים יתן קולו. כפל הדבר במ״ש:
ורעשו שמים וארץ. ר״ל יחרדו שרי מעלה של העכו״ם אשר בשמים ממעל והעכו״ם אשר בארץ מתחת:
מחסה לעמו. לבל יהיו נלקים עמהם:
ומעוז לבני ישראל. כפל הדבר במ״ש:
מחסה. מל׳ חסיון:
ומעוז. ענין חוזק:
וה' מציון ישאג, שמשם תצא הנהגה והמשפט, והנה השאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, והנתינת קול אינו מציין קול גדול רק שלא ידום ויתן קולו, ובציון ששם עקר שכינתו ישאג בקול גדול עד שיתפרסם לכולם, ובירושלים שאינה קדושה כציון הגם שלא ישאג בקול גדול בכ"ז לא ידום רק יתן קולו שהוא ההנהגה האלהית, וע"י השאגה הזאת ירעשו שמים וארץ ותתבטל הנהגת הטבע אשר בארץ והנהגת מערכת השמים, וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל מצד שהם עמו יהיה להם מחסה להצילם מכל רע שלא תבא עליהם, ומצד שהם בני ישראל ששם זה מורה שהם למעלה מן הטבע כמ"ש כי שרית עם אלהים, יהיה להם מעוז שהם יתגברו בעז ה' שזה יותר ממחסה:
