יוֹאֵל ב׳ · כ״ז

וְתֵדְעוּן אֲרֵי בְּגוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵיתִי שְׁכִנְתִּי וַאֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן וְלֵית עוֹד וְלָא יִבְהֲתוּן עַמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲלָם:

וידעתם - לולי כבודי שהוא בתוככם לא היה זה, על כן יבטחו בי מהיום והלאה ולא יבושו לעולם.

וידעתם. אז תראו אשר אני בקרב ישראל להשגיח בהם:

ואין עוד. ר״ל אין עוד אלהים לעכב על ידי מלתת לכם ברכה מרובה כזאת:

ולא יבשו וגו׳. ולכן לא יבשו עד עולם כי מי יעמוד למולי להביאם לידי בושה:

וידעתם, תחלה אמר והללתם את שם ה', והשם מורה על פרסומו למרחוק, כי בזה"ז לא ידעו את ה' בעצמו. ר"ל שתהיה השכינה קבוע ביניהם בדרך פלאיי תמידי, ואין מהללים רק לשמו המפורסם לכל ע"י ההשגחה הכוללת, אבל עוד יבא יום לע"ל שאז תדעו בידיעה ברורה, כמשיג הדבר בחוש.

כי בקרב ישראל אני, שאני מתמיד להיות בקרבם ומתהלך בתוכם, ואיני מנהיג אותם באמצעות הטבע רק אני ה' אלהיכם ואין עוד, שהטבע והמערכה אין לה שום כח כי הכל מונהג בהנהגה נסיית בלי אמצעי ואז ולא יבושו עמי לעולם שתחלה אמר שלא יבושו ממעשיהם הרעים, ועתה הוסיף שלא יהיה להם בושה מצד חסרון השראת השכינה, ודברים שחסרו בבית שני שהיו מורים על שאין השכינה קבועה ביניהם כמו בימי קדם ואז לא יבושו גם מצד זה, כי ישובו לקדמותם, וזה יהיה באחרית הימים בבוא זמן הגאולה העתידה כמו שיבאר בסימנים שאחריו: