יוֹאֵל ב׳ · כ״ה

וַאֲשַׁלֵם לְכוֹן שְׁנַיָא טָבָתָא חֲלַף שְׁנַיָא דְבָזוּ יַתְכוֹן פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא אוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא וְשִׁלְטוֹנַיָא וּמַלְכוּתָא פּוּרְעֲנוּת חֵילֵי רַבָּא דִשְׁלַחֵית בְּכוֹן:

ושלמתי - זה יורה שבכל שנה שעברה בא מין אחד ועתה באו ארבעתן, והיה להם שובע גדול.

ושלמתי לכם. מה שנחסר בשנים הקודמים ע״י הארבה אשלים אותה למלאות הכל כי תהיה הברכה מרובה:

ושלמתי לכם את השנים, וזה כמשל מלך ב"ו שלוחם על מדינה והם מנצחים אותו צריך הוא לשלם מה שהפסידו חיילותיו בעת המצור, וכן אחר שתנצחו ע"י התשובה שתעשו מאהבה, אצטרך לשלם מה שהפסידו חיילותי ואכלו מתבואת הארץ. והנה בתחלה חשב את הגזם בראש כולם כמ"ש יתר הגזם אכל הארבה, ופה חשב את הגזם לבסוף, כי בעת שהביא עליהם את הגזם בא כדין על רוע מעלליהם, רק אחר כך שהתחילו לשוב בתשובה ע"ז צריך לשלם ואם כן אין צריך לשלם מה שאכל הגזם בתחלת בואו, רק מה שאכלו הארבה והילק וחסיל שאז כבר עשו תשובה, וכן ישלם על מה שאכל הגזם לבסוף, אחר שכבר עשו תשובה, ובכל זה שמש הגזם עם יתר המינים ביחד וצריך לשלם מה שהפסידו: