יוֹאֵל ב׳ · י״ח

וַיְקַנֵּ֥א יְהֹוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ויקנא ה׳ לארצו ויחמול על עמו. רש״י מבאר את לשון הקנאה כלשון ״המקנא אתה לי״, כלומר נטילת צד ולא רגש של קנאה. אבן עזרא מסביר שהקנאה היא בעבור ארצו, ומזכיר שדבר הנגזר להיות נאמר בלשון עבר. הפסוק הקצר הזה הוא נקודת המפנה של הספר כולו: אחרי כל התיאור וכל הקריאה, בא המענה בשתי פעולות בלבד. הכתוב אינו מספר שהעם אכן שב, אלא עובר ישר אל התגובה, וזה עצמו סימן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וַיְקַנֵּא ה׳ לְאַרְצוֹ. לְשׁוֹן ״הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי״ (במדבר יא:כט) נִכְנְסָה בְּלִבּוֹ צָרָתָהּ וְנִלְחַם בְּמִלְחַמְתָּהּ וְנִתְעַסֵּק בְּצָרְכֶיהָ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן ׳הַתְרָאָה׳, הִתְרָה בַּגּוֹבַאי עַל עִסְקֵי אַרְצוֹ:

Sefaria vocalized edition

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְחַס יְיָ עַל אַרְעֵיהּ וּרְחֵים עַל עַמֵיהּ:

Mikraot Gedolot

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויקנא - בעבור ארצו, כמו: פן יאמרו לי וכבר הזכרתי כי דבר נגזר להיות יאמרוהו הנביאים, על לשון עבר.

Ibn Ezra on Joel -- Daat

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ויקנא. ר״ל כאשר כן תעשו אז בעבור ארצו יתקנא המקום בהשפעת ארץ העכו״ם:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ויקנא. מל׳ קנאה:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ויקנא וה' ישמע תפלתם, ונגד מ"ש אל תתן נחלתך לחרפה שהוא שיקנא על כבוד הארץ שהיא נחלתו ויקנא ה' לארצו, ר"ל לכבוד ארצו, ונגד מ"ש חוסה ה' על עמך ויחמול על עמו, וכבר אמרו חז"ל במדרש רות כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום הוא עושה בעבור שמו הגדול, והכהנים היו מתפללים שיעשה בעבור שמו הגדול הגם שאין ישראל ראוים, כמ"ש למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, ולכן אמרו חוסה ה' על עמך, כי יש הבדל בין חוס ובין חמל, שהחוסה הוא מצד שיש לו צורך אל הדבר ואינו משחיתו בעבור תועלת עצמו שהוא בעבור כבוד שמו המשותף בם, אבל אחר שעשו ישראל תשובה יעשה בעבור עמו ונחלתו ויקנא ה' לארצו, לכן אמר ויחמול על עמו, שגדר החמלה הוא שאינו משחית את הדבר מצד שלמות הדבר עצמו לא מפני צרכו אליו, שה' יחמול עליהם מצד שלימותם אחר שהם צדיקים, ויש בזה שבעה הבדלים, א] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול, אז היה עונה להכהנים שהם היו המתפללים שיעשה לכבוד שמו, אבל אחר שבאה התשועה בעבור עמו ונחלתו בזכות ישראל.

Malbim on Joel--Wikisource