יוֹאֵל ב׳ · י״ט

חֶרְפָּה. גִּדּוּף שֶׁיִּקְרְאוּ אֶתְכֶם חַסְרֵי לֶחֶם:

וְאָתֵיב יְיָ וַאֲמַר לְעַמֵיהּ הָא אֲנָא מְבָרַךְ לְכוֹן עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְתִסְבְעוּן יָתֵיהּ וְלָא אֶתֵּן יַתְכוֹן עוֹד חִיסוּדֵי כַפְנָא בֵּינֵי עַמְמַיָא:

ויען - את הכהנים הבוכים.

מלת ושבעתם - כמו מלא גם חסר.

ולא אתן אתכם - שיפוצו לבקש לחם כאשר אמרו מצרים נתנו יד.

ויען. על שאלת בקשת עמו:

הנני שולח לכם. ר״ל מעתה תהיה הברכה בתבואת השדה:

ושבעתם אותו. ר״ל תשבעו ממנו:

חרפה בגוים. ר״ל להיות גרים ביניהם מעקת רעבון ולסבול חרפתם:

ויען ה' ויאמר לעמו תהיה העניה אל העם עצמם בזכותם, ב] שאם היה עושה בעבור שמו הגדול והם אינם ראוים היל"ל הנני נותן לכם את הדגן אחר שאינו שלהם מצד מעשיהם והוא רק מתנה מאתו, אבל אחר שיעשה בעבורם כתיב הנני שולח לכם את הדגן כי היא שלהם מצד מעשיהם ורק נתעכב מלבא וה' ישלח אותו שילך אליהם כי הוא שלהם וראוי להם לפי זכותם, ג] שאם היה עושה בעבור שמו הגדול לא יעשה להם נס חוץ מדרך הטבע ולא היה נותן להם רק הדגן שזה יגדל בדרך הטבע כשזורעים אותו, לא התירוש והיצהר שכבר נשחתו העצים (כנ"ל סי' א') וא"א שיוציאו פרי בדרך הטבע רק בדרך נס, ומבטיח שיעשה להם נס בזכותם שיגדל גם התירוש והיצהר" ד] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול שלא יתחלל היה נותן להם בצמצום שבזה יהיה די שלא יתחלל שמו, אבל אחר שיעשה להם בזכותם אמר ושבעתם אותו יתן להם הרבה לשובע, ה] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול לא יחוס על כבוד העם שאינם ראוים רק על כבוד שמו לבד, אבל ע"י שאעשה בזכותכם אהיה זהיר בכבודכם ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים: