אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃

קִבְצוּ זְקֵנִים. מִמִּשְׁקְלוֹת ״שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי״ (מלכים א יח:יט) לְשׁוֹן רָפֵי וְקַל:

כְּנָשׁוּ עַמָא זַמִינוּ קְהָלָא כְּנוּשׁוּ סָבַיָא אַיְתוּ טָלַיָא וְיַנְקֵי חַדְיָא יִפּוֹק חֲתָנָא מֵאִידְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבֵיהּ וְכַלָתָא מִבֵּית גְנוּנָהָא:

אספו, יצא חתן - לעשות מספד ובכי.

קדשו קהל. הזמינו את כל הקהל להתענות לפני ה׳:

אספו עוללים. שגם הם יתענו עמכם:

יצא חתן מחדרו. להתקבץ עם כל העם ולא ישמח אז עם כלתו:

מחפתה. הוא מקום הסתרת הכלה עם החתן והוא החדר שזכר:

קהל. אסיפת עם:

עוללים. קטנים:

מחפתה. מל׳ חפוי ומכוסה:

אספו עם, תחלה אמר אספו זקנים כל יושבי הארץ שיאספו את הזקנים שיגידו להם דברי כבושין והם יעוררו את יושבי הארץ לתשובה, ועתה שכבר הרעה במציאות יאספו העם מעצמם, והקהל שיתקהלו יתקדשו מעצמם, והעם יקבצו את הזקנים שיתפללו בעדם, כי א"צ עוד שהזקנים יעוררו ויקבצו את העם, וצוה שיאספו גם עוללים ויונקי שדים וחתן מחדרו להרבות צום ותחנונים: