יוֹאֵל ב׳ · י״ד

מִי יוֹדֵעַ. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עָוֹן יָשׁוּב וְנִחָם:

וְהִשְׁאִיר. הֶחָסִיל וְהַגָּזָם אַחֲרָיו בְּרָכָה עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה תָּבֹא בְּרָכָה בַּפֵּרוֹת:

מַן יְדַע דְאִית בֵּיהּ חוֹבִין יְתוּב מִנְהוֹן וְיִתְרַחֵים עֲלוֹהִי וְכָל מַן דִיתוּב יִשְׁתֵּיבְקוּן לֵיהּ חוֹבוֹהִי וִיקַבֵּיל בִּרְכָן וְנַחֲמָן וּצְלוֹתֵיהּ כִּגְבַר דְמַקְרִיב קוּרְבָּנִין וְנִכְסִין בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ אֱלָהָכוֹן:

מי - הטעם אולי השם ישוב והשאיר זה החיל ברכה, שיעשו ממנו מנחה ונסך.

מי יודע. מי שיודע עון בעצמו ישוב ויתחרט:

והשאיר. ר״ל אף כשיבוא הארבה הנה בלכתו ישאר אחריו ברכה ולא ישחית הכל:

מנחה ונסך. ר״ל יהיה ממה להביא מנחה ונסכים:

מי יודע, הוסיף לאמר שגם אם כלל הצבור לא ירצו לשוב בתשובה, עכ"פ אני מצוה אל היחידים מי מהם מי שיודע ומבין הוא ישוב ונחם על עונותיו, והגם שתשובת היחיד לא יועיל לבטל הגזרה בכללה, עכ"פ ישאר אחריו ברכה, שישאר מנחה ונסך לה' אלהיכם, יצייר שלפי ריבוי החוטאים והחטאים כן תרבה הרעה, ואם אחד מהם ישוב בתשובה תתמעט הפורעניות הראוי לבא כפי חלק האיש ההוא בהרעה הכללית, וישאר מנחה ונסך לבית ה':