וְאַל בִּגְדֵיכֶם. כִּי אֵינִי חָשׁ לִקְרִיעַת בִּגְדֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל תִּצְטָרְכוּ לִקְרֹעַ בִּגְדֵיכֶם מֵחֲמַת אֵבֶל:
וְנִחָם עַל הָרָעָה. נֶהְפַּךְ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת:
וְאַעְדוֹ רְשַׁע לִבְּכוֹן וְלָא בְּבִיזוּעַ לְבוּשֵׁיכוֹן וְתוּבוּ לְפוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָכוֹן אֲרֵי חַנְנָא וְרַחֲמָנָא הוּא מַרְחֵיק רְגַז וּמַסְגֵי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט וּמֵיתִיב מֵימְרֵיהּ מִלְאַיְתָאָה בִישָׁא:
וקרעו - ככה היה מנהגם בבוא עליהם רעה לקרוע בגדיהם, כמו: ויקרע יעקב שמלותיו וככה בדברי דוד וקריעת הלב, כדרך: ומלתם את ערלת לבבכם וכתוב: ואקרע סגור לבם והנה הטעם להסיר מכסה לב לקורעו, כי הוא ימנע שלא יבין הלב והטעם שיבין האמת, ובעבור זה כתוב: כל ערום יעשה בדעת.
ונחם - שם התואר ולולי אות הגרון היה העי"ן דגוש להתבלע הנו"ן.
וקרעו לבבכם. ר״ל עשו הכנעה בלב ולא במעשה קריעת הבגדים לבד:
ושובו. בהכנעה כזאת שובו אל ה׳:
כי חנון וגו׳. וירחם עליכם:
ונחם. מתחרט על הרעה שחשב לעשות:
וקרעו. ר״ל פתחו והסירו ערלת לבבכם להראות הכנעה:
ונחם. ענין חרטה:
וקרעו, אח"כ תקרעו לבבכם שנית, שהיא החרטה הגמורה על העבר, ואל תקרעו בגדיכם על הרעה שבא עליכם, רק תקרעו הלב על העונות, כי העונות שעשיתם הם רעים לכם יותר מן הרעה אשר מצאה אתכם בסבתם, ושובו אל ה' שהיא התשובה השניה שאחר שתהיו קרובים אל ה' תשובו שנית אליו מאהבה, ואז ע"י שהוא חנון ורחום ונחם על הרעה גם עתה, הגם שכבר בא הארבה והחלה הרעה:
