יוֹאֵל ב׳ · י״א

וַה׳ נָתַן. עֲלֵיהֶם קוֹלוֹ בְּמַאֲמַר נְבִיאָיו לִפְנֵי שָׁלְחוֹ בָּהֶם אֶת חֵילוֹ זֶה:

כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ. אֲשֶׁר יִשְׁלַח בָּכֶם אִם לֹא תֵּטִיבוּן:

וַיָי אָרֵים מֵימְרֵיהּ קֳדָם מַשִׁרְיָתֵיהּ אֲרֵי סַגִי לַחֲדָא מַשִׁרְיָתֵיהּ אֲרֵי תַקִיפִין עָבְדֵי מֵימְרֵיהּ אֲרֵי רַב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וַחֲסִין לַחֲדָא וּמַן יָכִיל לְסוֹבָרוּתֵיהּ:

וה' - הטעם שיש להם קול גדול על כן רגזה ארץ בקול התרועה, שאמר: ירגזו כל יושבי הארץ והמפרש כי פירש השם הודיעכם זה לפני בואו איננו על דרך הלשון, רק הטעם כאילו השם הרעיש הארץ כדרך מציון ישאג ומירושלם יתן קולו והוא מתנבא על הרעש, על כן אמר: שאוג ישאג על נוהו, ואין לתמוה איך הוא קולו כקול הרעש, כי רב מאד מחנהו כמו ושאון לאומים.

עושה דברו - כמו: כי פי הוא קבצן.

נתן קולו. אל עמו השמיע קולו ע״י הנביאים לפני בוא חילו הוא הארבה:

כי רב. ר״ל שאמר אשר מחנהו רב מאד:

עושה דברו. המשחית בשליחות המקום ב״ה:

יום ה׳. יום הפורעניות הבא מה׳:

ומי יכילנו. מי יכול לסבול היום ההוא:

נתן. ר״ל השמיע:

חילו. מלשון חיל וצבאות עם:

יכילנו. ענין הסבלה והחזקה כמו מרבה להכיל (יחזקאל כ״ו):

וה', מפרש הטעם שיבוטלו סדרי המערכה, מפני שה' נתן קולו, והוא פקד הדבר בהשגחתו, והנה יאמר ה' נתן קולו והכריז לפני חילו ר"ל בטרם בוא חילו הכריז והודיע לאמר, שהגם כי רב מאד מחנהו שהוא הארבה ששלח להשחית את הארץ, בכ"ז עצום עושה דברו מי שיעשה דברו אשר דבר שישובו בתשובה ויעזבו עונותיהם, הוא עצום ממחנהו ויתגבר על הארבה ויגרשנו מן הארץ, עוד נתן קולו לאמר כי גדול יום ה' ונורא מאד היום שהגביל להעניש את החוטאים, ומי יכילנו ר"ל מי גבר יתאזר עוז לשוב בתשובה שבזה יכילנו, היינו שיוכל לסבול את היום ויכיל את הפורעניות שלא יזיק לו, והנה קול זה נתן ה' לפני חילו, היינו ימים רבים קודם ששלח את החיל נתן קולו ע"י הנביא, כמו שנבא כ"ז בסי' א', ובכ"ז.