יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל׃

יֶתֶר הַגָּזָם וְגוֹ׳. גָּזָם אַרְבֶּה יֶלֶק חָסִיל מִינֵי גּוֹבַאי הֵם וְנִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבֹאוּ וּבָאוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים וְכִלּוּ כָּל פְּרִי הָעֵץ וִירַק הַשָּׂדֶה:

מוֹתַר זַחֲלָא אֲכַל גוֹבָא וּמוֹתַר גוֹבָא אֲכַל פִּרְחָא וּמוֹתַר פִּרְחָא אֲכַל שְׁמוֹטָא:

יתר הגזם - בא תחילה. אמר יפת: כי גזם כמו גוזז והמ"ם כמו חנם ריקם וילק שילוק בלשונו תרגם כורת וחסיל כמו יחסלנו.

יתר הגזם. וזהו הגזרה שהנה מה שהותיר הגזם ולא אכל בא הארבה ואכלו:

יתר. מל׳ נותר:

הגזם. הארבה הילק החסיל כולם שמות מיני חגבים:

יתר הגזם אכל הארבה, שהגם שבמצרים היה ג"כ ארבה כבד ושם נאמר שאחריו לא יהיה כן, שם היה רק מין הארבה, וכאן היו ד' מינין, וכ"א השחית מה שהותיר הקודם לו וזה לא היה עדיין כמש"פ חז"ל: