יוֹאֵל א׳ · י״ח

נָבֹכוּ. נִתְעַרְבְּלוּ וְנִסְגְּרוּ וְתָעוּ בַּיְּעָרִים וּבַמִּדְבָּרוֹת:

נֶאְשָׁמוּ. נִתְקַלְקְלוּ בְּאַשְׁמָתָן:

לַחֲדָא מִתְאַנְחָא בְעִירָא מִתְעַרְבְּלָן בְּקָרַן דְתוֹרִין אֲרֵי לֵית רָעַיָא לְהוֹן אַף עֶדְרֵי עֲנָא צְדִיאָה:

מה, נבוכו - כמו: נבוכים, כי השורק בא תחת חולם נבוכו על משקל נכונו ללצים שפטים.

נאשמו - כמו: תאשם שומרון.

מה נאנחה. מה מאד תאנח הבהמה ועדרי הבקר המה נבוכים ומבולבלים כי אין להם מרעה כי הארבה אכל גם המרעה:

נאשמו. נעשו שממה וחורבן:

מה. המלה ההוא הונחה על ההפלגה וכן מה רב טובך (תהלים ל״א):

נבכו. ענין בלבול וכן נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

מה נאנחה בהמה, הנביא שואל כמתמיה אם אדם חטא בהמה מה חטאה, ומה היה הדבר שנאנחה בהמה? מה חטאה היא? ולמה נבוכו עדרי בקר על כי אין מרעה להם, הכי גם עדרי הצאן נאשמו? הכי חטאו גם המה ויאשמו אשום? ולמה ענש ה' את הבהמה: