יוֹאֵל א׳ · י״ז

עָבְשׁוּ. הֶעֱלוּ חֲלוּדָה וְעִפּוּשׁ בְּלַעַ״ז מוי״ישיר:

פְּרֻדּוֹת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״גַּרְבֵּי חַמְרָא״:

מֶגְרְפֹתֵיהֶם. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן ״מְגוּפָתְהוֹן״ מְגוּפַת כִּסּוּי הֶחָבִיּוֹת:

נָשַׁמּוּ אוֹצָרוֹת. שֶׁל יַיִן וְשֶׁל שֶׁמֶן:

מַמְּגֻרוֹת. מְגוּרוֹת שֶׁל חִטִּין:

אִתְמְסִיאוּ גַרְבֵי חֲמַר תְּחוֹת מִגוּפָתְהוֹן צְדִיאוּ אוֹצְרַיָא אִתְפַּגָרוּ חִסָנַיָא אֲרֵי סַף עִבּוּרָא:

עבשו - אין לו חבר. אמר רבי מרינוס: התעפשו פרודות הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים, שהם תחת מגרפותיהם. והטעם העפר וככה יפרש או באגרוף והאל"ף נוסף.

נהרסו ממגורות - מקומות חכורים לדגן, כמו אוצרות, כמו על דגן ותירוש יתגוררו והמלה זרה לתוספת שני ממי"ן.

עבשו פרודות. כלי היין נתעפשו תחת מגופותיהן כי מחסרון היין לא נשתמשו בהם ולא פתחו המגופו׳ להכניס האויר ולכן נתעפשו:

נשמו אוצרות. המקומות שאוצרי׳ שם התבואה נעשו שוממין:

נהרסו ממגורות. מקצת מן המגורות נהרסו כי נתייבש הדגן ונפסק ומה להם אל המגורות:

עבשו. כמו עפשו בפ״א ולשון עפוש ידוע בדרז״ל ובא הבי״ת במקום הפ״א וכן בזר עמים (תהלים סח):

פרודות. ת״י גרבי דחמרא:

מגרפתיהם. ת״י מגופתהון ושם מגופה ידוע בדרז״ל שהוא כסוי החביות:

נהרסו. מלשון הריסה ונתיצה:

ממגורות. כן יקראו אוצרות התבואה וכן העוד הזרע במגורה (חגי ב׳:י״ט):

הוביש. מלשון יבשות:

עבשו, גם נתקלקלו ונתעפשו צבורי דגן שהיו טמוני' בשדה באדמה מפורדים צבורים צבורים, נתעפשו תחת מגרפות האדמה הגם שאין הארבה בא לשם. ומוסיף שגם נשמו אוצרות שהיו אוצרים שם תבואה וגם נהרסו ממגורות שהם קטנים מן האוצרות ע"י שהוביש דגן: