יוֹאֵל א׳ · ט״ו

אֲהָהּ. לְשׁוֹן גְּנִיחַת יְלָלָה:

וּכְשׁוֹד. וּכְבִזַּת שׁוֹדְדִים:

יָבוֹא. מֵאֵת הַמָּקוֹם:

וַי מִן קֳדָם יוֹמָא אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וּכְבִזָא דְמִן קָדָם שַׁדַי יֵיתֵי:

אהה - מלת זו תאמר בדרך פחד. ויפת אמר: כי האל"ף נוסף.

וכשוד - הטעם: מי יוכל להמלט משוד שיבא מהשם?! והנגיד ז"ל אמר: כי שוד תואר כמו: עלי לבי דוי רק אמר כי היו"ד תחת אות הכפל, כמו: דליו שוקים מפסח והטעם מתגבר ומנצח על כן אמר: כי במקום הזה איננו שם הנכבד וככה כקול מים רבים כקול שדי וככה: והיה שדי בצריך תקיף והעד: וכסף תועפות לך וכתיב: ושית על עפר בצר. ויפה אמר.

אהה ליום. אוי על היום ההוא כי קרוב הוא לבוא בו פורענות מה׳:

כשוד. כמו בזת שודדים יבוא מאל שדי ר״ל הארבה הבא בדבר ה׳ יעשוק כמו בני אדם שודדים:

אהה. ענין לשון צעקת יללה:

אהה, שיזעקו ויאמרו אהה ליום מפני שני טעמים, א] מצד שקרוב היום במהרה תבא הגזירה, ב] מפני כי כשד משדי יבא שאין עצה להמלט ממנו כאילו בא השוד ע"י ה' ובהשגחתו, אף שאין הטבע מחייבת את השוד בא מצד שדי ששודד את הטבע, ולפני זעם ה' מי יעמוד: