אֱסַרוּ וּסְפִידוּ כַהֲנַיָא אַיְלִילוּ דִמְשַׁמְשִׁין עַל מַדְבְּחָא עוּלוּ בִיתוּ בְּסַקַיָא דִמְשַׁמְשִׁין קֳדָם אֱלָהַי אֲרֵי אִתְמְנַע מִבֵּית מַקְדְשָׁא דֶאֱלָהָכוֹן קוּרְבְּנִין וְנִסְכִין:
חגרו - שק, והטעם אין לכם במה תתרצו אליו להקריב עולות, כי עולת התמיד אין לכם.
חגרו. ר״ל חגרו שקים וקצר בדבר המובן:
כי נמנע. על כי הארבה אכל הכל:
חגרו, מצוה אל הכהנים שיחגרו שק לתפלה, ושיספדו על הצרה, וזה אומר דרך כלל הכהנים, ועתה מפרש שהוא מדבר אל שתי כתות מן הכהנים, שכת א' יחגרו שק ויתפללו, וכת אחרת ילילו ויספדו כמתיאש באין תקוה, כי היו כת כהנים צדיקים שהיו משרתי ה' ועובדים ה' בכונתם, והיו כת כהנים שהיו רק משרתי מזבח לעשות קרבנותיו לא משרתי ה' כפי הכונה הרצויה, ועל זה אמר הילילו משרתי מזבח שאלה שהם רק משרתי מזבח ילילו כמתיאש כי תפלתם אינה רצויה, באו לינו בשקים משרתי אלהי אבל הצדיקים שהם משרתי ה' בצדקתם, הם ילינו בשקים להתפלל ולעשות תשובה להשיב את הגזירה, ומפרש מדוע יתעוררו הכהנים ע"ז יותר מכל העם, כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך. שע"י הארבה נתקלקלו והתליעו החטים והושחתו היינות שהיו מביאים מהם מנחות ונסכים: