הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כׇּל־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃

הָא יוֹמַיָא אָתַן אֲמַר יְיָ וְאַסְעַר עַל כָּל עַמְמַיָא פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְדָמָן עוֹבָדֵיהוֹן לְפַלְחֵי כוֹכְבַיָא:

הנה ימים באים. זהו בעת התגברות נ״נ:

ופקדתי. אשגיח לענוש ולהביא גמול:

ופקדתי. ענין השגחה:

מול. מלשון מילה:

בערלה. עד שלא נמול:

הנה וכו' ופקדתי על כל מול בערלה ר"ל שיפקוד על המולים ועל הערלים יחדיו, ומפרש. על מצרים שהם ערלים, ועל יהודה שהם מולים, ועל אדום עמון ומואב שהם ערלים, ועל כל קצוצי פאה היינו בני קטורה בני ישמעאל, כי כל הגוים ערלים, שאף מילת בני ישמעאל וקטורה לערלה תחשב כמ"ש חז"ל נדרים (דף ל"א), וכל ישראל אף שהם מולים בבשר ערלתם הם ערלים ערלת הלב, ומן סמיכות הענין שהזהירם בל יחתו מאותות השמים נראה שהאצטגנינים היו אומרים שנבוכדנצר ימשול על הערלים לא על המולים, לעומת זה א"ל בשם ה' כי הוא יפקוד על שניהם מולים וערלים, כי גם ישראל ערלי לב, ולכן יזהיר אותם בל יאמינו בדרכי האצטגנינים כי ישראל הם תחת השגחת ה':