יִרְמְיָהוּ ט׳ · כ״ג

אֱלָהֵין בְּדָא יִשְׁתַּבַּח דְמִשְׁתַּבַּח דְחַכִּים וְאַלִיף לְמִידַע דְחַלְתִּי אֲרֵי אֲנָא יְיָ עָבֵידְנָא חִסְדָא וְדִין דִקְשׁוֹט וְזָכוּ בְּאַרְעָא אֲרֵי בְּאִלֵין רַעֲוָה קֳדָמַי אֲמַר יְיָ:

כי אם בזאת יתהלל המתהלל. המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת וחוזר ומפרש במה שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה׳ ואין עוד מלבדי ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי ואני הוא העושה משפט להפרע מן הרשעים ואני הוא העושה צדקה לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט ולא שיש ח״ו פועל טוב ופועל רע כי בכל אלה חפצתי אני לתת לכ״א כגמולו והמשכיל את זאת ראוי להתהלל בעצמו כי בזה יבוא לו תועלת רב: