וְהִשְׁבַּתִּ֣י ׀ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה כִּ֥י לְחׇרְבָּ֖ה תִּהְיֶ֥ה הָאָֽרֶץ׃

וָאֱבַטֵיל מִקִרְוַיָא דְבֵּית יְהוּדָה וּמִשׁוֹקֵי יְרוּשְׁלֵם קַל בִּיעַ וְקַל חֶדְוָא קַל חַתְנוּן וְקַל כַּלָן אֲרֵי לְחוּרְבָּא תְּהֵי אַרְעָא:

והשבתי וכו׳. ר״ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וכו׳ כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש:

והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

לחרבה. מל׳ חורבן:

והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ"ש (לקמן ל"ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ: