כִּי־עָשׂ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֥ה הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה שָׂ֣מוּ שִׁקּוּצֵיהֶ֗ם בַּבַּ֛יִת אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו לְטַמְּאֽוֹ׃

אֲרֵי עֲבָדוּ בְנֵי יְהוּדָה דְבִישׁ קֳדָמַי אֲמַר יְיָ שַׁוִיאוּ שִׁקוּצֵיהוֹן בְּבֵיתָא דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלוֹהִי לְסַאֲבוּתֵיהּ:

שמו שקוציהם. עכו״ם המתועב שמו בבה״מ לטמא אותו:

שקוציהם. מל׳ שקץ ותועבה:

כי עשו בני יהודה וכו' ויותר מזה ששמו שקוציהם בבית כמושיב צרתה בצדה, ויותר מזה שקבלו ע"ע עבודות חמורות לע"א שבנו במות התופת לשרוף את בניהם אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי: